תקנת עזרא (מעילה) קא

ויחול על איסור חלב וה"ה דחייל נמי איסור נבלה אטמא עכ"ל, דבריהם תמוהין דמה ענין נבלה אטמאה לנבלה על חלב, נבלה אחלב ו"ל איסור כולל דמיגו דחל איסור נבלה אבשר חל נמי אחלב [או גם איסור מוסיף עיין תוס' יבמות (דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ובזבחים דף ע' ד"ה יבוא איסור נבלה)] אבל על טמאה הוה רק איסור חמור על קל דנבלה מטמאה כמש"כ התוס' ביבמות שם א"כ דמיון התוס' אינו עולה יפה לכאורה, וראיתי שכבר עמד ע"ז השעה"מ פי"ז מה' איסורי ביאה ה"ח והקשה עוד יותר וז"ל וגם מש"כ דלוי ס"ל דאיסור נבלה חל אאיסור טמאה צ"ע, דהרי בחולין (דף ק' ע"ב) ס"ל לר"י דאין איסור נבלה חל על טמאה ומוכחינן מינה דס"ל אין אחע"א וזהו היפך ממש"כ התוס' כאן,, וא"כ אדמותבינן הכא במעילה לרב ולרב אסא מברייתא דאכל חצי זית פרה וכו' אמאי לא מותבינן ללוי מהך ברייתא ויהיה סייעתא מינה לרב, וכבר ראיתי שהקשה כן המהרש"ל ביש"ש מההיא דפרק אלו הן הלוקין ותירוצו דחוק והרב חידושי הלכות כתב שנעלם ממנו דברי התוס' שם פרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) שכתבו וז"ל אבל קשה איך יצטרף אותו שלם לכזית הרי אין איסור נבלה חל וכו' ותירצו דהכא אתיא כמ"ד אחע"א ע"ש, ולא ידעתי איך נתיישבה דעתו בזה שהרי עליה אנו דנין למאן דס"ל איסור נבלה חל על איסור טמאה תקשה לו מהך ברייתא, וגם הרב המגיד ז"ל פ"ד מה' מאא"ס ה"ב הקשה קושית המהרש"ל ז"ל והניחה בצ"ע, ולדידי יש ליישב דברי התוס' ז"ל למ"ד בעלמא אחע"א בכולל ומוסיף ודאי דלית לן למימר דאיסור נבלה חל על איסור טמאה מדגלי קרא דחייל אחלב, דאיכא למימר נבלה אחלב שאני דאיכא איסור כולל או מוסיף אבל על טמאה דליכא לא כולל ולא מוסיף ה"נ דלא חייל, אלא מאי דפליגי רב ולוי הוא רק למאן דלית ליה אחע"א כלל אפי' בכולל ומוסיף דרב ס"ל דדוקא גבי חלב גלי קרא אבל על טמאה לא חייל דמאי דגלי גלי, ולוי ס"ל דכי היכא דגלי קרא דנבלה חל על חלב אע"ג דבעלמא לא חייל ה"נ לגבי טמאה, ומשו"ה מותבינן מינה לרב מההיא ברייתא דבשלמא ללוי איכא למימר דהך ברייתא לית לה אחע"א כלל ומשו"ה חייל, ומשו"ה מהך ברייתא דר"י לא תקשה לן ללוי דאיכא למימר דר"י ס"ל דאיסור חע"א בכולל או מוסיף משו"ה לא ילפינן מדגלי קרא גבי חלב ודו"ק כי נכון הוא, אך אכתי קשה מההיא דפרק כל הבשר שהביא הרב המגיד ז"ל וז"ל ומתבאר נמי ממשנה דפרק כה"ב במה שאמר ריוה"ג את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב ואין בהמה טמאה וחיה בכלל זה, הרי דריוה"ג ס"ל דאין איסור נבלה חל על טמאה, אף דריוה"ג לית ליה איסור חל על איסור אף בכולל אלא באיסור חמור על הקל כדאיתא בפרק גיד הנשה וא"כ לא חל נבלה אחלב רק מגזה"כ, וא"כ נימא דכמו דהתורה אמרה דיחול נבלה אחלב יחול נמי על טמאה, אולם לפ"מ שכתבתי דאיסור נבלה על חלב הוה איסור מוסיף כמש"כ התוס' בפרק גיד הנשה י"ל דאף דריוה"ג איסור כולל לית ליה מ"מ איסור מוסיף אית ליה, וא"כ שוב לא ילפינן מקרא דגלי דנבלה חל על חלב דה"נ חל על טמאה, דשאני אחלב דאיסור מוסיף הוא גביה, ועוד דהמעיין במשנה דפרק כל הבשר יראה דלא בא מבואר דריוה"ג ס"ל דאין איסור נבלה חל על איסור טמאה כמש"כ הרב המגיד ז"ל ודו"ק עכ"ל השעה"מ שם והעתקתי לשונו מפני שדבריו נכונים מאוד

ובנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קכ"א בהג"ה מבן המחבר הקשה נמי על התוס' כאן ובמכות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה ריסק מהא דחולין (דף ק' ע"ב) דאר"י דאין איסור נבלה חל על איסור דעוף טמא והזכיר גם המהרש"ל והמהרש"א שם ולא ראה שכבר הקדימו השעה"מ בכל זה, אך הוא תירץ באופן אחר דכיון דחידוש זה דנבלה חל על שאר איסור גלי לן קרא באיסור חלב דחל עליו נבלה, א"כ נהי דילפינן מינה דנבלה חל על שאר איסור אבל מ"מ הוא רק בבהמה דקרא גבה איירי דהא איסור חלב אינו נוהג אלא בבהמה, אבל בעוף דלא איירי ביה קרא דהא חלב אינו נוהג בעוף הדרינן לכללא דאין אחע"א, וראיה לזה מזבחים (דף ע' ע"ב) דדרשינן מהאי קרא דחלב נבלה של חיה מטמא מדכתיב ואכול לא תאכלהו מי שחלבו אסור ובשרו מותר יצא חיה שחלבה ובשרה מותר ע"ש בגמ' וברש"י (דף ע"א ע"א) ד"ה ועוד וה"ה דממעטינן מהאי קרא דאיסור נבלה אינו חל על שאר איסורין גבי עוף הואיל דחלבו מותר, ואין להקשות א"כ איך אמרינן במכות שם בריסק ט' נמלים דחייב משום נבלה ואיך חל נבלה אשרץ הא גם בשרץ ליכא איסור חלב כמו בעוף, י"ל דבשרץ חייב משום נבלה הואיל והתורה קראו נבלה דכתיב או בנבלת שרץ כמש"כ המהרש"ל שם עכ"ד, והרש"ש כאן תירץ דעוף שאני שהותרה לכהנים במליקה עיין יבמות (דף ל"ג ע"ב) בתוס' ד"ה אר"י עכ"ד, ודבריהם אולי נכונים אבל עדיין צריכין אנו לתירוץ השעה"מ מפני הקושיא דדילמא שאני נבלה אחלב דהוה כולל או מוסיף משו"ה שפיר חל, אבל על טמאה דליכא לא כולל ולא מוסיף י"ל דלא חל אבל לדברי השעה"מ ניחא הכל ודו"ק ועיין בשמ"ק בכריתות דף י"ד ע"א אות א' הנדפס בסוף המס' מש"כ בענין זה

ובספר מלבושי יו"ט מהגאון ר' יו"ט ליפמאן וצ"ל חלק ב' בקונטרס קו"ח סי' ד' הביא הירושלמי דנזיר פ"ו ה"א, דאיתא שם בטרפה שנתנבלה אם חייב שתים או לא פליגי בזה ריו"ח ור"ל ויש שם מחלוקת בהגירסא בין הפ"מ והק"ע, הקרבן עדה גורס ריו"ח מחייב אחת דאזיל לשיטתיה דס"ל שם בירושלמי דילפינן טרפה מריבויא דכל נבלה א"כ ליכא עליהם אלא לאו אחד, ור"ל ס"ל דילפינן טרפה מבשר בשדה טרפה ל"ת לכך ס"ל דחייב שתים, ולפ"ז לש"ס דילן דגם ריו"ח יליף טרפה מבשר בשדה טרפה א"כ לכו"ע חייב שתים, והפ"מ גרים דריו"ח מחייב שתים אף דלהירושלמי לריו"ח ילפינן טרפה מכל נבלה מ"מ חייב שתים, ור"ל ס"ל דכיון דנעשית נבלה אח"כ יצאה מכלל טרפה כדאסיק אדעתייהו דתוס' בחולין ועל הירושלמי תשאר הקושיא איך חל נבלה אטרפה, והש"ק שם נתקשה בזה ותירץ ע"פ דברי התוס' במעילה כאן דכיון דגלי קרא דנבלה חל אחלב ה"ה אשארי איסורין, אבל לדברי השעה"מ הנ"ל יש מקום לומר דריו"ח ור"ל יסברו דאין איסור חל על איסור גם באיסור כולל ומוסיף דוק ותשכח וע"ש ברידב"ז ודו"ק ועיין בהגהות מצפה איתן בכריתות (דף י"ד) ע"ש

וכשאני לעצמי אפשר לומר דהתוס' כאן ובמכות ס"ל כמש"כ התוס' בזבחים (דף ע' ע"א) דטומאה דנבלה איסור מוסיף איקרי, ע"ש בד"ה חד למעוטי עוף טמא דהא דלא נפקא ליה לר"מ מהיכא דנפ"ל לר"י משום דר"מ לטעמיה דאית ליה אחע"א, ולכאורה דבריהן תמוהין כמש"כ השעה"מ פ"ד מה' מאא"ס וז"ל, והדבר תמוה דאי ס"ל לר"מ אחע"א א"כ איך ממעטינן לר"מ מטרפה למעוטי שאין במינו טרפה, הא כיון דס"ל אחע"א ממילא חל איסור טרפה על איסור בהמה טמאה ויש במינו טרפה מיקרי, ויותר תמוה דבהדיא איתא בכריתות ודף י"ד) דר"מ איסור חל על איסור לית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה ע"ש