טעמי המנהגים צה

בא בנו בקובלנא לפני אביו על שכינה את שמו בשם ע"ז ונתן לו אות משמו הש' ונקרא שמו ישוב וע"כ קורין ליששכר בשי"ן אחד. (מדבר קדמות)

(שלב) עוד טעם. מה שיש בתיבת יששכר קרי וכתיב. דהיינו הקריאה היא בחד שי"ן וכתיב הוא בב' שי"ן ואף שאין בהמסורה הקרי והכתיב עי' בספר יצירה שכתבו בפירוש שאין להזכיר השי"ן הבי"ת בקריאה. משום דבשני שי"ן רימזה ב' שכירות אחד שכר שנתנה שפחתה והב' שנתנה דודאים ולכך נכתב בשני שי"ן. אבל בקריאה אנו קוראים בחד שי"ן. כדי שלא תהא רחל בושה בזה שזלזלה במשכב הצדיק כמו שפירש"י שנענשה על זה שלא זכתה ליקבר עמו ביחד. עת זקנים

(שלג) טעם. שמוסיפין בשבת. כי שמא יש א' שא"י צורת אותיות ואין ממנין (א"ר) והעולם אין נזהרים ומוסיפין הרבה וקורין להוספה אנשים פחותים מראשונים ולטעם זה יש לתקן לקרות יותר חשובים להוספה. פ"מ סימן קל"ה ס"ק ה'

(שלד) טעם. שאין מפסיקין בקללות שבתורת כהנים. משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. א"ר אחא אל תעשה התוכחה קוצים קוצים ואמר רבי יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחלה וסוף. תוס' מגילה דף ל"א ע"ב בד"ה אין

(שלה) טעם. מה שנהגו למכור ששי בפני עצמו יש קצת סמך מהזוהר שלח לך עמוד שי"ב. עי' מ"א סימן רפ"ב סק"ט. [הנהגות חיובים עי' מ"א ס"ס רפ"ב]

(שלו) טעם. דנהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. משום דבזמן המשנה לא בירך ברכה אחרונה אלא האחרון וגם הי' הגולל ס"ת. תוי"ט מגילה פרק ד':