טעמי המנהגים צד

מענין א'. תוס' מגילה דף כ"ג ע"א בד"ה כיון

(שכה) טעם שהחזן עונה אמן בקול רם קודם שיתחיל לקרות. כדי שיבינו הקהל וישמעו כשיתחיל לקרות. הגהות מנהגים בשם

מהר"ם

(שכו) טעם. שתקנו שיהי' הש"צ קורא לא העולה. כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות. פ"ח סי' קמ"א אות ב'

(שכז) טעם. שקורין בשבת שבעה. שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבהכ"נ כל ז' ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורין ז"פ ברכו ויצא י"ח. טור א"ח סי' רפ"ב. וע"ל סעי' קנ"ב

(שכח) טעם. שצריכין לעמוד שלשה על הבימה כשקורין בתורה. משום שכתוב העידותי בכם היום והתראה בפני שנים וע"כ האחד קורא והשנים מתרה בפניהם. הגר"א. ועי' מ"א סי' קמ"א ס"ק ח'. כתב הלבוש סי' קמ"א סעיף ד' וז"ל בעל הסגן עומד במקום הש"י ב"ה. שהרי מצוה לקרות למי שישר בעיניו והש"ץ הוא הסרסור במקום משה. והעולה הוא המקבלה במקום כל ישראל ע"ש

(שכט) טעם. שנתנו חכמים סי' להפסקת פרשת האזינו יותר משאר פרשיות התורה כגון מן האזינו עד זכור ימות עולם. השני עד ירכיבהו והשלישי עד וירא ה' וינאץ. והרביעי עד לו חכמו. והחמישי עד כי אשא אל שמים ידי. והששי מן כי אשא עד סוף השירה. כדי שלא יתקוטטו עם הש"ץ העולין לקרות בעבורם מפני שהם הפסקות רעות. אבודרהם

(של) טעם. שקורין ישכבנה במקום ישגלנה אע"פ שאסור לקרות בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב. מפני שהוא הלכה למשה מסיני כמו שאמרו בפ' אין בין המודר מקרא סופרים ועיטור סופרים קריין ולא כתיבן כתיבן ולא קריין הל"מ. טור סימן קמ"א

(שלא) טעם. שקורין בתורה ליששכר. ישכר. מפני שליששכר היה לו בך וקרא אותו שמו יוב ובימים הקדמונים הי' אליל ששמו יוב וע"כ