טעמי המנהגים צג

הברכה מקדימין של שב"ת היינו לומר מקדש השבת כי האורח בברכתו מברך לבעה"ב. בני יששכר

(שיט) טעם. שיש נוהגין שלא לסיים בשחרית זכר למעשה בראשית משום דבשחרית נכלל ב' שבתות יום וליל לוחות ראשונות לוחות שניות ובלוחות ראשונות כתיב זכר למעשה בראשית ובלוחות שניות כתיב זכר ליציאת מצרים ולכך כאן כולל שניהם לא כתוב לא זכר למעשה בראשית ולא זכר ליציאת מצרים. אבל במוסף שירש תכנת שבת רצית קרבנותיה שורש בנין תיקון עולם ולכך הוסיפו זכר למעשה בראשית לוחות ראשונות כי ששת ימים עשה ד' כו' ע"כ ברך ולכך שייך זכר למעשה בראשית. סידור לב שמח

(שכ) טעם. שאומרים בערבית וינוחו בה. בשחרית בו. ובמנחה בם. משום דבערבית הוי ככלה בבית אבי' דהשמחה תלוי' בה. ובשחרית הוי ככלה בבית חמי' שהשמחה תלוי' בו. ובמנחה השמחה תלוי' בשניהם. תוס' שבת סי' רס"ח אות ד'

(שכא) טעם. שאין אומרים על הכל רק בשבת ויו"ט. משום ביטול מלאכה דעם. לבוש סי' קל"ד סעי' ב' וע"ל סעי' קנ"ה וסעי' קנ"ו

(שכב) טעם. דנוהגין ביום שיש בו שני ס"ת דמוציאין בב"א. משום דאם יוציאו השניה בין קריאה לקדיש יהי' הפסק. ואם יוציאו אח"כ לא יהי' הקדיש קאי על שניהם. וכשאין רק ספר אחד נכון לומר הקדיש קודם גלילה לקריאה שניה כדי שלא יהי' הפסק כי הקדיש קאי על כל הקריאות. אשל אברהם סי' קמ"ז

(שכג) טעם. שאין מוציאין ב' ספרי תורות בשבת לקרות פרשה המוספין בהשני מפני שאין בה אלא שני פסוקים. תוס' מגילה דף כ"ג ע"א בד"ה כיון

(שכד) עוד טעם. שאין מוציאין ב' ס"ת בשבת לקרות פ' המוספין בהשני. מפני שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי הוה קרינן בשל שבת הי' צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת. וא"כ יהיו כל ההפטרת