טעמי המנהגים צב

(שיג) עוד טעם. לפי שכבר סיימו את המצוה של פסוקי דזמרה ואח"כ יתחילו האחרת קריאת שמע בברכותיה ושמא יפסיקו לפסוק צדקה או לדבר אחר. או שמא יעכב עליהן מעכב מלקרות את שמע ויצאו בלא קדיש. לפיכך נתקן הקדיש אחר פסוקי דזמרה. שם וע"ל סעי' נ"ה

(שיד) טעם. שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול ושל שבת. להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. והתורה כלה יוצאה מאותיות אלפא ביתא כ"ב אותיות וזהו שאמר הכתוב נגילה ונשמחה בך ואומר במדרש חזית בך בכ"ב אותיות שכתבת בהן את התורה והפוך כ"ב ויהי' בך. אבודרהם

(שטו) טעם. שנתקן בברכת המאורות אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו. משום דאמרינן בירושלמי יהי מארת. מארת כתיב חסר בלא וא"ו. מפני שגורמין להפיל אסכרא בתינוקת. לפיכך תקנוהו לומר ברחמיך הרבים בברכת המאורות. שם

(שטז) טעם שאון מתפללין בשבת י"ח. מפני טורח הצבור. עוד טעם. לפי שאר אפשר שלא יהא שם דבר שהוא צורך היום כגון פרנסה בכל יום הוא צריך. אבל מי שברך שאומרים החזנים בשבת שהוא כללי אין לחוש. הלכות: קטנות ח"א סי' ס"ב

(שיז) טעם. למה מתפללין ג' תפלות משונות זו מזו בשבת. אתה קדשת. ישמח משה. אתה אחד. וביו"ט נא תקנו אלא אחת. אתה בחרתנו לערבית ולשחרית ולמנחה. מפני ששבת נקראת כלה והקב"ה נקרא חתן תקנו אתה קדשת על שם הקדושין שנותן החתן לכלה ואח"כ ישמח משה על שם שמחת החתן בכלה ואח"כ מוסף על שם התוספות שמוסיף החתן לכלה על הכתובה ועל שמתיחד החתן עם הכלה אומרים במנחה אתה אחד. וה"ר קלונימוס כתב טעם אחר ששלש תפלות אלו הן כנגד שלש שבתות. שבת בראשית. ושבת של מתן תורה. דכולי עלמא מודו דבשבת נתנה תורה. ושבת שלעתיד. וכן הוא הפירוש אתה קדשת מיירי בשבת בראשית. וישמח משה מיירי בשבת מתן תורה ואתה אחד מיירי בשבת שלעתיד שאז יהי ה' אחד ושמו אחד. אבודרהם

(שיח) טעם. למה כשחל יו"ט או אפי' ר"ח בשבת דוחין ברכה האמצעית בשמ"ע שנתקנה לשבת ואומרים ברכה האמצעית של יו"ט וכוללין בה שבת דזה הוא ח"ו כהעדר כבוד לשבת ושבת קדושתו חמורה יותר מכל המועדים. משום דזה כבוד גדול לשבת להורות דקדושת שבת קביע"א וקיימא והוא כעין בעה"ב וקדושת יו"ט הבאה ביום השבת הוא כעין אורח הבא להתארח אצל בעל הבית. ע"כ יו"ט נקרא מקר"א קד"ש מלשון ואח"כ יאכלו הקרואי"ם היינו האורחים המזומנים ומדרך המוסר של בעה"ב לכבד את האורח יותר ממנו כו'. ע"כ זה מורה על קדוש"ת שב"ת שגבה מעלתו שהוא כעין בעה"ב קבוע וקיים לעד ומכבד את האורח הטוב היינו יו"ט. וטעם. שאורח מברך. כדי שיברך לבעה"ב וע"כ בסיום