טעמי המנהגים צא

ובשבת. (שגם הם נקראו שבתון ומקראי קודש ומקדשים אותם על הכוס כמו בשבת אבודרהם). כל בו

(שי) טעם. שהמזמור (תהלים קל"ו) נקרא אצל רז"ל הלל הגדול. מפני שהקב"ה יושב ברומו של עונם ומחלק מזונות לכל ברי' דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול. ערבי פסחים דף קי"ח ע"א. וטעם. דאמרינן האי הלילא פי' וכי מאחר דאיכא הלל הגדול שמשובח יותר דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר אנן מ"ט אמרינן האי הלילא על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא על הציבור לכשנגאלין. מפני שיש בו ה' דברים. יציאת מצרים. קריעת י"ס. מתן תורה. שעבוד מלכיות. תחיית המתים יציאת מצרים. דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת י"ס. הים ראה וינוס. מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים שעבוד מלכיות דכתיב לא לנו ה' לא לנו. תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כד הקמח

(שיא) טעם. שנהגו בשבת לומר ובכן ישתבח יותר מבימי החול. מפני שזה השבח נתקן על שירת הים ובשירת הים יש בה רמז לשם בן ע"ב ועניו אנו אומרים ישתבח שמך שבכחו רגע הים והוא רומז בפסוק ויסע ויבא ויט. ובשבת שסמכנו להשירה שבח אחר והוא נשמת כל חי תברך את שמך עד בפי ישרים תתרומם וכו' הוסיפו מלת ובכן והוא רמז לשם בן ע"ב של ישתבח שמך סדה"י

(שיב) טעם. שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרה. לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מה מה שאין אנו יודעין לכך נהגו להקדיש. ספר התניא: