טעמי המנהגים צ

שאומרים אחר סיום מזמור הודו לה' קראו לפני תפלת שחרית וכן בפסוקי דזמרה ובובל"צ. כיון שנתקן נגד התעוררות הדינין דוקא כידוע וכמשמעו ע"כ יש למנוע אמירתו בשוי"ט חוץ לזמנו וחוץ למקומו שאסור לתת מקום ופ"פ לעוררם במתכוין. רק במקומו העצמי בספר תלים כשקוראין אותו הנוהגים לומר תנים תמיד. שם ודאי אסור לדלגו לשנות המזמור ממשמעו חלילה. שו"ת יעב"ץ חלק שני סי' ק"כ. ובשערי תשובה סי' רס"ז סק"ב כתב בשם מח"ב שתחה"ק ירושלים יש קהלא קדישא המתנהגים עפ"י מנהג רבינו האר"י ז"ל בדקדוק וגם הם נהגו לאומרו וכן בחברון ובכל א"י ע"ש. ועי' מ"א ריש סי' רפ"א

(שט) טעם. שנהגו להוסיף מזמורים בשבת. לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם טור סי' רפ"א. ואומרים בשחרית למנצח מזמור לדוד. שמדברים מן היצירה ומהתורה שנתנה בשבת. ובזהר תרומה מבאר אותן עד"ה באורך. ואומרים רננו. שכתוב בו בדבר ה' שמים נעשו וגו' שנשתכללו בשבת כמ"ש ויכלו השמים וגו'. ואומרים המזמור לדוד בשנותו כי המזמור הלז עשאו דוד כאשר ברח מפני שאול אל אכיש מלך גת. ולפי שבשבת היה המעשה לכן אומרים אותו בשבת. ואומרים תפלה למשה. לפי שכתוב בו שבענו בבוקר חסדך שהוא בוקר של עוה"ב יום שכולו שבת. ואומרים יושב בסתר. כי הוא שיר של פגעים בכניסת שבת מתעברים ומסתתרים בנת"ר וזה דוקא כשישראל שומרים שבת כהלכתה משא"כ כשאינן נזהרים כראוי אז אדרבה מתגברים בליל שבת קודש לפי שהוא שעת שליטתן כו' וביחוד מאחר שמחזירין אחריהם לבטלם ולסלקם באותה השעה לכן כשמוציאין במה להאחז מתפשטין יותר וצריך שמירה מעולה לכן התקינו זה המזמור בשחרית לטהר החויר מהם. ואומרים הללויה הללו כו'. כי ממנו מתחיל הלל הגדול ובדין הוא לאומרו בשבת וי"ט בהיותו מדבר מנסי ה' ונפלאותיו המורים חידוש העולם ויכולת השי"ת וממשלתו ושבת ויו"ט נתייחדו להורות על זאת. מזמור שיר ליום השבת. זה המזמור מרע"ה אמרו ורמז בר"ת בהתחנתו. ה' מרך נאות רמש. הוא שיר ליום הששי. ונדרש על כניסת שבת כשסיים הקב"ה מלאכתו נתעטף בתפארת נבושו נכבוד ש"ק. וכן יסדו ביוצר תפחרת עטה ליום המנוחה לפיכך נסמך נכחן. ואומרים נשמת. שנתקן נגד הנשמה הבאה לאדם עתה יעב"ץ. ולכבוד ימים טובים אנו אומרים אותן כמו