טעמי המנהגים פט

(שב) טעם. שחייבו לבצוע על שתי ככרות. שנאמר לקטו לחם משנה והא דאינו בוצע רק אחד דאי אמרת ליבצע תרתי מתחזי כרעבתנותא. אבודרהם ועי' שבת דף קי"ז ע"ב דכיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דקעביד לא מיחזי כרעבתנותא ע"ש ועי' ב"י סי' רע"ד

(שג) טעם. למה רושמין בשבת המוציא בסכין קודם הברכה. לפי שמבואר בסי' קס"ז שצריך לחתוך פרוסת הבציעה ואח"כ יתחיל לברך ובשבת אין חותכין כדי שיהי' הככרות שלימות ע"כ רישמין. לבושי שרד סי' רע"ד

(שד) טעם. דבשבת אין חותכין בככר עד אחר הברכה שמא תפול הפרוסה ולא יהי' לו לחם משנה. תוס' ברכות דף ל"ט ע"ב בד"ה והלכתא

(שה) טעם. לאכילה דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה לג' דברים בשלשה ימים זה אחר זה ברכה לדגים ביום ה' ברכה לאדם ביום ו' ברכה לשבת ביום ז' והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק. ע"כ אדם האוכל דגים בשבת לכבוד שבת יתברך בברכה המשולשת. בני יששכר. ועי' קונטרוס אחרון לטעמי המנהגים בהשמטה לסעי' שס"ח בד"ה בס' תורת אמת

(שו) עוד טעם. לפי שהדג אין לו עפעפים ועיניו פתוחין והוא רמז שהקב"ה היא עיניו אל יראיו פקיחות להשגיח עליהם ברחמים גדולים. מנחת יעקב. ואם הערלים מיקרין שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים מ"א סי' רמ"ב סק"א

(שז) טעם. שאין מניחין תפילין בשבת. משום דבשלש מצות נאמר אות. במילה ובשבת ובתפילין. במילה. והי' לאות ברית ביני וביניכם. בשבת. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. בתפילין. והי' לאות על ידכה והן שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כי כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויו"ט שנקרא ג"כ אות שבת פטור אדם מלהניח תפילין כי יש לו שני עדים שהוא יהודי שבת ומילה אבל בחול חייב כל אחד להניח תפילין כדי שיהי' לו ני עדים תפילין עם המילה. אבודרהם

(שח) טעם. שיש נוהגין שלא לומר והוא רחום בשבת ויו"ט בפסוקים מלוקטים