טעמי המנהגים פג

(רעח) טעם. שנהגו לקדש בזמן הזה בביהכ"נ אע"פ שאין אורחים אוכלין שם. כדי להסדיר להמון העם סדר הקידוש הצריכין ללמוד אותו דלא גרע מתפלת של פרקים שצריך להסדיר. כלבו סי' נ"ח

(רעט) טעם. שנותנים מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו. כדי שלא יראה הפת בשתו שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו' ואנו מברכין על היין קודם לו לפיכך מכסין אותו שלא יראה בשתו. טור סי' ער"א

(רפ) עוד טעם. כי היכי דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא ולטעם זה לא יגלהו עד אחר הקידוש אבל לטעם הראשון מיד כשבירך בפה"ג רשאי לגלותו. מ"א שם ס"ק כ'

(רכא) עוד טעם. זכר למן שלא הי' יורד בשבתות וי"ט והי' טל מלמעלה ומלמטה והמן בנתים. תוס' פסחים דף ק' ע"ב בד"ה שאין ועיין תוס' פסחים דף קט"ז ע"א בד"ה מה ועי' ט"ז שם ס"ק י"ב

(רפב) טעם. שחייבו חז"ל לקדש על היין. הואיל והכלה נכנסת לחופה צריך לשמחה ולהמשיך לה אצילות רוח הקודש ממקום יניקתה סוד פחד יצחק ששם סוד היין המשמח אלקים ואנשים כדאיתא פרק כיצד מברכין אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין שאין אומרים שירה אנא על היין שנאמר