טעמי המנהגים פב

(רעג) טעם. שאומרים ברכת מעין ז'. משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא לבהכ"נ שיסיימו תפלתם בעוד שהש"ץ מאריך. טור שם. וביו"ט שחל בשבת אומרים אותה ג"כ אבל אין צריך הש"צ להזכיר בה אותה י"ט שלא תקנו אלא בשבת וכיון שאין הטעם אלא משום סכנה מאי דתיקון תיקנן ואין להוסיף עליה. שבת דף כ"ד ע"ב ועי' לבוש שם סעיף ט'. וטעם. שלא תקנו לאומרה בשאר לילי החול ולילי יום טוב שג"כ יש לחוש משום סכנת מזיקין. משום דבשאר לילי החול היו עסוקין כל איש במלאכתו וכשגמר מלאכתו מתפלל ערבית בביתו ולא היו באים לבהכ"נ ולפיכך אין שם חשש. אבל בלילי שבתות היו באין לבית הכנסת וחששו חכמים משום סכנת מזיקין. אבודרהם

(רעד) טעם. שאין אומרים ברכת מעין שבע בבית חתנים ואבלים. משום דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהי' נזוקין. א"ח סימן רס"ח סעיף י' ועי' מ"א שם ס"ק י"ד דבמקום שנוהגין לאמרה אין למחות בידם. ועיין קני מנורה שם ס"ק י"א וז"ל ומזה למדו אחרונים למנין שאינו קבוע דאין אומרים אבל מכוונת האר"י ז"ל החיוב לאמרה בכל ענין ע"ש. ויחיד אין לו לפתוח ולחתום בברכה אלא מתחיל מגן אבות כו' עד זכר למעשה בראשית. תשב"ץ

(רעה) טעם. שאין אומרים במה מדליקין ביו"ט שחל להיות בע"ש. מפני שאין יכולין לומר עשרתם לפי שאין מעשרין ביו"ט. ונוהגין שאין לאומרו לא בשבת שבחוה"מ ולא בי"ט שחל להיות בשבת משום לא פלוג דבי"ט שחל להיות בע"ש. לבוש סי' ע"ר. וע"ש סעי' תפ"ז סעי' ג'

(רעו) טעם. ששורין הצמוקין במים ג' ימים אף דבכל מקום קימ"ל דשיעור כבישה הוא מעל"ע. מ"מ לענין קידוש וברכה ראוי, להחמיר כדעת האומרים דאין כבישה פחות מג' ימים. (רלב"ח)

(רעז) טעם. שצריך לקדש. לפי שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירות שבת וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאת בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה. רמב"ם פכ"ט. ועי' רוקח סי' רצ"ז כתיב מקרא קודש יהי' לכם. מכאן שמקדישין ביו"ט: