טעמי המנהגים עט

(רס) טעם. שמדליקין שני נרות בשבת. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור כו'. והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פי' גרמה מיתה לאדם הראשון. והרמב"ם ז"ל נתן טעם מפני שמצויות בבית ועוסקת בצרכי הבית. ועי' טור סי' רס"ג. ונוהגין בב' נרות אף ביו"ט נגד איש ואשה. א"ר שם. ובפעם הראשון שמקיימין המצוה מברכין שהחיינו וה"ה לכל המצות. יעב"ץ. ועי' בס' חלת לחם סי' ז' סעי' א' שפסק דהכלה שמפרשת חלה בפעם הראשון צריכה לברך שהחיינו. כתב א"ר סי' רס"ב סק"ג דיש לכסות בשבת כל השלחנות אפילו בחדר שאין אוכל שם. וע"ל סעי' תתמ"ד

(רסא) טעם. שמשימין היד לפני הנר אחר הדלקה בע"ש ומברכין ואח"כ מסלקין היד. כיון דהמנהג כהי"א שמברכין אחר הדלקה ע"כ משימין היד לפני הנר שלא יהנה ממנו עד לאחר הברכה כדי שיהא הברכה עובר לעשייתו. רמ"א סי' רס"ג סעי' ה'. וטעם. היש אומרים שמברך אחר הדלקה. משום דאי תברך קבלה לשבת ואסורה להדליק וא"כ ביו"ט תברך ואח"כ תדליק כ"כ בסוף ספר הדרישה בשם אמו. אבל אין חכמה לנשים דלא חלקו חז"ל. מ"א שם ס"ק י"ב

(רסב) טעם. שפותחין בליל שבת בארצות הללו לכו נרננה וגומרים ו' מזמורים מן צ"ה עד צ"ט וכ"ט. כנגד ו' ימי החול. ובשבת מתפללין שבע. דוגמת חתן ביום חתונתו שמתברך בז' ברכות. יעב"ץ

(רסג) טעם. שיש נוהגין לחלק עשבים בבהכ"נ בע"ש להריח בהם ולברך עליהם. משום קבלת נשמה יתירה שנהנית מן הריח. מטה אפרים סי' תרכ"ה סעי' ל"ו. וע"ל סעי' ת"ט: