טעמי המנהגים עג

הקרבת תמידין שהן מכפרין א"צ לאומרו. פרדס סי' ב' בשם ר' אליעזר הגדול (רמא) טעם. שאומרים כרוך ה' לעולם אמן ואמן בתפלת ערבית. לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם שמונה עשרה הזכרות כנגד י"ח ברכות של שמונה עשרה ותקנו אחריהם יראו עינינו ונפטרים בקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבה"כ לא נתבטל המנהג הראשון. טור סי' רל"ו ועי' תוס' ברכות דף ד' ע"ב בד"ה אר"י

(רמב) עוד טעם. משום שגזרו שמד על ישראל שלא יתפללו תפלת ערבית תקנו לומר י"ח הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות של י"ח ואע"פ שבטל השמד לא בטלה כתקנה תדע כי בליל שבת אין אומרים אותו מפני שאין מתפללין שמונה עשרה. אבודרהם

(רמג) טעם. שתפלת ערבית אין הש"ץ חוזר ואומר. לפי שהוא רשות ומזה הטעם אומרים קדיש להפסיק בין גאולה לתפלה. להורות דערבית א"צ סמיכה וכן הקדיש שבין המפטיר לשבעה קרואים להורות שאין ממנין הקרואין ואף כי קיי"ל דעולה למנין ז'. מטה משה אות שפ"ח: עניני

שבת

(רמד) טעם. המנהג בכל ישראל לאפית לחמים לכבוד שבת. כדי שתטול האשה חלה שבע"ש נברא אדם הראשון שהי' חלתו של עולם והיא קלקלה חלתו של עולם לכך לוקחת חלה לתקן את זה. ילקוט בראשית. עוד טעם. כדי לאכול פת ישראל. עי' מ"א סי' רמ"ב סק"ד

(רמה) טעם. שנוהגין בע"ש לשבר את לחם המוציא בידים. כי יום ו' הוא ל יסוד יוסף. וביוסף כתיב בשבר אשר הם שוברים. שמעתי

(רמו) עוד טעם. כי רמז חיתוך המוציא לשם חת"ך הוא שם של פרנסה ומשביע גימ' חת"ך וביום הששי עש"ק כתב הש"ע שאין לאכול כדי להשביע. ע"כ אין לחתוך המוציא בסכין רק לפרוס אותה בידים. בשם הרב