טעמי המנהגים עב

(רלו) טעם. שלא התקין יעקב תפלת ערבית עד עכשיו: עפ"י מה דאיתא שבת דף י"א דת"ח שתורתן אומנותן א"צ להפסיק מד"ת לתפלה. ולכך עד עכשיו הי' יושב בבה"מ של שם ועבר גם בלילה לא נתן שינה לעיניו והי' תורתו אמונתו כדאי' במדרש לא הי' צריך להפסיק לתפלה. אבל במקום ההוא שהי' בא בדרך ולא הי' עוסק בד"ת ולכך ויפגע במקום. התקין תפלת ערבית מעשה רוקח. ועי' ליקוטים סעיף ג' בהשמטות בד"ה בס' מצודות דוד

(רלז) טעם. שמסיר הטלית מעל הראש בשעת מעריב. כדי שלא אתו למטעי לומר שיש מצוה ודאי בציצית בלילה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' כ"א. ועי' מ"א סי' י"ח סק"א ופ"מ שם

(רלח) טעם. שנהגו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו כו' קודם ערבית. ע"פ מ"ש בברכות דף ה' אלא אם הי' רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל וה"ט כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ובחרו במזמור זה דכתיב בי' העומדים בבית ה' בלילות. ומה"ט אם מתפללים מנחה ומעריב סמוכים אין לומר המזמור כיון שהתפלל מקודם וקודם תפלת המנחה אמר אשרי דהוי כמו ד"ת והם סמוכים זה לזה תו א"צ. א"ר סימן נ"ד סק"ד וסי' רל"ז סק"ד. ועי' מחצית השקל שם ס"ק א'

(רלט) טעם. שאומרים והוא רחום בתפלת ערבית. לפי שהפושעים הם לוקים בין מנחה למעריב ואומר על המלקית שלש פעמים והוא רחום ע"כ מכריז החזן והוא רחום יכפר עון. ספר המנהיג

(רמ) עוד טעם. לפי שאין במעריב קרבן לכפר העון אבל ביוצר ובמנחה שיש