טעמי המנהגים נח

(קצו) טעם. שעונין אמן אחר ברכת בונה ירושלים אע"פ שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו. כדי להפסיק בין ג' ברכות הראשונות שבבהמ"ז שהם מן התורה לברכה רביעית שהוא מד"ס. טור סי' קפ"ח. ועי' קונטרוס אחרון לט"ה לסעי' רמ"ג בד"ה בספר

(קצז) טעם. שתקנוה לומר הטוב והמטיב. משום הרוגי ביתר דאמרינן באיכה רבתי חמש מאות בתי מדרשות היו בביתר ובכל בית המדרש הי' חמש מאות מלמדי תינוקות ואנשי העיר בעלי אומנות ששים רבוא ובמלכות אדריאנוס לקחו אותם הרומיים וישפכו דם לרוב מאוד ויהרגו עד תום כל העיר טף ונשים ויצו המלך לבלתי קברם ויהי שם מחוץ לעיר כרם גדולה רחבה שנים עשר מילין ויקיפו את הכרם סביב סביב ממתי ישראל זה על זה ועמדו שם כ"ה שנים כל ימי אותו המלך ולא הסריחו ויהי אחרי מות אותו המלך ויעמוד מלך אחר ויצו לקברם וילכו כל העם מן העיר לקברם ויקברום במקומם בכרם. בו ביום תקנו הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. וטעם שקבעו כאן. כיון דבאותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולפיכך קבעוה אחר בונה ירושלים. (כל בו)

(קצח) טעם. שבברכת בעה"ב מסיים ונאמר אמן. לפי שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן. משא"כ בעושה שלום וכו' שהוא שבחו של הקב"ה וכל ישראל מצווין ע"כ אומר ואמרו אמן. מ"א סי' קפ"ט סק"א

(קצט) טעם. שאם שותה מכוס של קידוש או מכוס של בהמ"ז ונותן לחבירו ג"כ לשתות מזה הכוס שופכין בו מעט. משום דרך ארץ כדי שיצא מתורת שיור ויחזור לחשיבותו. הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כ"ט. ומשגר לאשתו כוס של ברכה כדי שתתברך. וכתב הפרישה ומה"ט נתפשט המנהג קצת שלא לשתות בין איש לאשתו. א"ר סי' קפ"ג ס"ק י': עניני ברכת

הפירות

(ר) טעם. שאנו מברכים על כל דבר בלשון בורא או עושה בל' הוה ולא ברא או עשה דמשמע לשעבר. ע"ד שאמר הרב הצדיק הק' מסטרעליסק זצוק"ל מי שמאמין שהבורא ית' ברא שהמים יכבה אש אין זו אמונה שלימה רק החיוב לידע ולהאמין שבכל עת ורגע נותן הקב"ה כח השגחתו בכל מיני מים הנמצאים בעולם שיהי' להם כח הטבע לכבות האש ובלא זה לא היו המים מכבין האש אף שהם מים. וזה שמברכין בל' הוה שתמיד בורא ועושה ומקיים כל מעשי שמים וארץ אף שכל המעשים נבראו ונגמרו בששת ימי בראשית עכ"ז בכל עת ורגע היא בורא אותם ומחי' אותם לקיימם בסוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית. שפתי אמת להרב הצדיק הקדוש מברעזאן זצוק"ל: