טעמי המנהגים נו

(קפט) טעם. שנוהגין ליטול מים אחרונים קודם ברהמ"ז אע"פ שאין מלח סדומית מצוי בינינו (עי' מ"א סי' קפ"א סק"ח). משום דרשם שהיו נותנים חלק מהקרבנות מהעשן המתעקם לצד צפון. כך המים אחרונים המה חולקא דמסאבא כידוע ליודעי חן. ולפיכך נקראים מים אחרונים חובה על שם המקבל. ואף כשאוכל יחידי ואפי' פת חריבה שידיו נקיות אפי' הכי צריך נטילת מים אחרונים. ומים אחרונים נוטלין בכל מיני משקין. אור צדיקים. ועי' סי' ק"ס סעי' י"ב וסי' קפ"א סעי' ט'

(קצ) טעם. למה בברכת התורה אומר המברך ברכו את ה' ובברכת המזון נברך אלקינו. משום דהנה מזונות שהש"י זן ומפרנס אותנו זה ג"כ מצד הדין שהדין ג"כ נותן כיון שהוא בראנו לכבודו הדין הוא שיזון אותנו ע"כ מברכין נברך אלקינ"ו שם הדין משא"כ מה שנתן לנו את תורת"ו זה מצד החס"ד הגמור והרחמי"ם כי גברו חסדיו עלינו להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטירין דילי' ע"כ מברכין ברכו את הוי' שם החסד והרחמים. עי' תוי"ט ברכות פ"ז משנה ג'. והנה מטעם זה מנהג אבותינו תור"ה הוא לאכול מאכלי חלב בחג השבועות ביום מתן תורתינו. כי חלב רמז לחסד גוון לובן והנה "להגיד "בבוקר "חסדך ר"ת חלב. (בני יששכר)

(קצא) טעם. שאין מברכין בפה"ג קודם ברכת המזון כדרך שמברכין בקידוש והבדלה בתחלה. לפי שברכת המזון הוא סילק והיסח הדעת למה שלפניו הלכך אם הי' מברך בפה"ג תחלה הוי ברכת המזון הפסק בין ברכה לשתיי'. תוס' ברכות דף נ"ב ע"א בד"ה ורבי. ויש לכסות הפת בשעת בס"מ שלא יראה בשתו. מ"א סי' ק"פ ס"ק ד' ודוקא שהכוס בידו. מחצית השקל שם ועי' רמ"א סי' תע"ג סעי' ז':