טעמי המנהגים נה

והגרזן כל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. והטעם. לפי שהוא כוחו של עשו שנתברך בה מפי אביו (בראשית כ"ז) ועל חרבך תחי' וכתיב (מלאכי א') ואת עשו שנאתי לכך הוא מרוחק מן המקדש וכן השלחן הזהרנו לסלק החרב מעליו לפי שהחרב הוא המחריב שהוא סיבת החרבן שהוא הפך השלום ואין לו העמדה במקום ברכה שהוא שלום שהרי המזבח והשלחן מאריכין ימיו של אדם והחרב מקצר ואינו דין שיונף המקצר על המאריך. (שלחן ארבע)

(קפה) טעם. שהכוס שטעונין לברכת המזון צריך שיהיה משל יין מפני שהיין הוא המשובח שבמשקין ונאה לברך עליו לשם יתברך ואם אין יין מצוי באותו מקום או שהוא ביוקר והשכר או שאר משקין הוי חמר מדינה מברכין עליה חוץ מן המים. וטעם. שאין מברכין על המים אפי' אין לו שאר משקין. כיון שאין שותין אותן אלא מתוך צמא ודוחק גדול שאין זנין את האדם אינן נקראין משקה ק"ו חמר מדינה. לבוש סי' קפ"ב סעי' ב' ועי' מ"א שם סק"ב וט"ז שם סק"א. וע"ל סעי' רפ"ה וסעי' רפ"ו

(קפו) טעם. דברכת הזימן בשלשה. משום דאסמכוה רבנן אקרא דגדלו לה' אתי ואין אחד יכול לומר לאחד גדלו ולפיכך אין יכולין לזמן אם לא בשלשה. ברכות דף מ"ה ע"א. ועי' לעיל סעי' קנ"ב

(קפז) טעם. שאין מזמנין בשם. דהוה דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה לא יהא אלא ביו"ד אנשים גדולים ובני חורין. ב"י סי' קצ"ט. ועיין מעשה ארג מהרב הצדיק יצחק יהודא אייזיק מקאמארנא זצ"ל ברכות פ' ז' משנה ב' קטן היודע למי מברכין לאביו שבשמים מזמנין עליו ובפרט בזמן הזה שכל אחד מברך בפני עצמו ומכ"ש לעשרה שיכולין להצטרף קטן וכן עשה מעשה אבי הגאון אמיתי מוהר"ר אלכסנדר שצוה לי לברך בשם להוציא את הרבים בעת היותי קטן בן י' שנים

(קפח) טעם. שאינן מזמנין על אכילת פירות ועל פת הבאה בכיסנין. משום שאין להם קבע לזימון עיין ט"ז סי' קצ"ו סק"א: