טעמי המנהגים נד

בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. (ישעי' נ"ח). (וג"פ מכתובים) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק"ד). טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו (תהלים קי"א). עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים (תהלים קמ"ו)

עוד כ' וז"ל (מצאתי במשניות הנדפסי' באמשטרדם שנת ת"י שיש לומר אלו פסוקים אחר כל סיום ספר וגם לאחר אכילה קודם ברכת המזון והמה מסוגלים עד מאוד שלא יחסר מזונו כל ימי חייו). להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולנצח על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי. כי הלבישני ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. ישמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. ואח"כ יאמר השיר של יום שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ע"כ

(קפד) טעם. שיש ליזהר כשבא לברך ברכת המזון שיסיר את המאכלת מעל השלחן. מפני שהשלחן נקרא מזבח ומה מזבח הזהרנו בו שלא להניף עליו ברזל. שנאמר (שמות כ') לא תבנה אתהן גזית וכו' ודין תורה היא שאם עשאה לאבני מזבח גזית בכלי כסף או בשמיר שהי' מותר הא אין עיקר האסור בגזית אלא מפני הברזל שהוא החרב והתורה הרחיקו מן המשכן שכתוב (שם כ"ה) זהב וכסף ונחושת. ולא הזכיר שם ברזל וכן במקדש כתוב (מלכים ו') ומקבות