טעמי המנהגים נב

(קפ) טעם. שעל חמשת המינים שהם. גפן. ותאנה. ורימון וזית. ותמרה. מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש. כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל העליונה כיון שנשתבחה בהן א"י. (תולעת יעקב) ועי' ט"ז סי' ר"ח ס"ק א': עניני בציעת

הפת

(קפא) טעם. שאין מברכין על הפת בורא פרי האדמה כמו בשאר פרי האדמה או בורא פרי החטה. משום דלישנא דקרא נקט להוציא לחם מן הארץ ובשאר ברכות נמי נקט לישנא דקרא שנאמר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. ולפי זה ניחא מאי שנא דאמרינן ארץ ומ"ש באידך דאמרינן אדמה משום דלישנא דקרא הכי הוא. אבודרהם

(קפב) טעם. שצריך לטבול המוציא במלח. כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח והוא מגין מן הפורענות (רמ"א סי' קס"ז סעי' ה'). ועוד כשישראל יושבין וממתינין זה לזה עד שיוטלו ידיהם והם בלא מצות והשטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם. תוס' ברכות דף מ ע"א בד"ה הביאו. ונוהגין להטביל פרוסת המוציא ג' פעמים במלח כי השם של הוי"ה ך"ו וג"פ ך"ו גי' מלח והוא סוד גדול. ויש להניח המלח על השלחן עד אחר בהמ"ז. קיצור של"ה. כתב הכלבו נהגו כל ישראל שלא להאכיל בהמה חיה ועיף ולא גוי מחתיכה שנוגעת בה חתיכת המוציא ועי' ב"י סי' קס"ז. וכן כתב מחצית השקל שם ס"ק מ"ב וז"ל והעולם ראיתי נוהגים שקולפים מעט גם מפרוסה הגדולה במקום שנגעה בפרוסה שבצע להמוציא ע"ש: עניני

סעודה

(קפג) טעם שמברך על היין שבתוך הסעודה. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אע"פ שאין צריך לשתי' כגון קידוש והבדלה. מ"א סימן קע"ד ס"ק א'. ועי' רש"י ברכות דף מ"ב ע"א בד"ה דגורם. ועי' תוס' שם דף מ"א ע"ב בד"ה א"ה דמהאי טעמא אין מברכין בפסח על החזרת בורא פרי האדמה רק על אכילת מרור בלבד כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן ע"ש. ואף שנוהגים עכשיו לקדש ולהבדיל על השכר אפ"ה א"צ לברך עליו בתוך