טעמי המנהגים מב

(עי' א"ר סי' תרצ"ז אות א' דשני ימים מצוה להרבות) ועוד נ"ל הואיל וברוב ימים א"א בי"ד בפשוטות ה"ה במעוברת לא פלוג. וב"י סי' תרצ"ז סיים דיומי נס והצלה נינהו. ע"פ אין אומרים אא"א ולמנצח. משום שיום הקרבת ק"פ הוה כיו"ט אף עכשיו יש לו מעלה יתירה שאין אומרים אא"א ולמנצח. עיו"כ אין אומרים למנצח (אא"א לא משכחת לי' דלא חל יו"כ באג"ו) כי עיו"כ הוא כיו"ט לכמה דברים ואסור להתענות בו וי"א מה"ת אסור עי' מ"א סי' תר"ד אות א' וד"מ כתב שם דמי שנדר שלא לאכול בשר כ"א ביו"ט מותר בעיו"כ דהוא יו"ט. אלמא דעיו"כ יש לו חשיבות טפי ומש"ה אין אומרים למנצח. תשעה באב אין אומרים אא"א ולמנצח. משום דאיקרי מועד קרא עלי מועד. נועם מגדים

(קמא) טעם. דכתיב ישגבך שם אלהי יעקב ולא אברהם ויצחק. לפי שכל הבנים הי' שלו וטרח הרבה בגידולם ובקש עליהם רחמים רש"י ברכות ס"ד

(קמב) טעם. שתקנו סדר קדושה בסוף. בעבור עמי הארץ המתאחרין לבה לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבא דאגדתא ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקודש אלא בלשון תרגם שהי' רגילים לדבר בו באותו זמן כמו שתקנו בלילי שבת ברכה מעין שבע בעבור המאחרים לבוא והגירסא קדיש בעלם עלמיא. וטעם. שאין אומרים אותו בשבתות ויו"ט בשחרית. מפני שכולם באים בבהכ"נ בתפלה ראשונה. ואומרים אותו בשבתות וי"ט במנחה לפי שהי' דורשין בימים אלו קודם תפלת מנחה ורגילות הוא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה וגם עמי הארץ באים לשמוע הדרשה. אבודרהם: