טעמי המנהגים מא

להגביר מדת הדין לכן כשהאבל בבהכ"נ עבדינן עיקר משאר הקהל דאינם אבילים. באר היטב סי' קל"א ס"ק י"א וע"ל סעי' תתרנ"ח

(קלו) טעם. שאומרים והוא רחום בשני ובחמישי. כי עובדא הוי בספינתא דיהודאי אתא מן גלותא דירושלים לאתרא דהוה תמן הגמונא. א"ל מנן עם אתון בעינא למנסא לכון כמה דמנסו חנניא מישאל ועזריה בגו אתון נורא אמרו לי' הב לן זמן תלתין יומין יהב לון זמן יתבו בתעניתא וכל יומא מה דחזי בחלמא הוי משתעי באפי קהלה כד בעי למשלם תלתין יומין הוה תמן חד סבא דדחיל חטאין ולא הוי חכים כולו האי אמר להו אנא חזינא בחלמא דאקרו לי חד פסוקא דהוה כתיב בי' תרי כי ותלתא לא ולא ידעני מאי האי א"ל חד סבא חכימא לחדא האי קרא ודאי דאהני לך מן שמיא כי תעבור במים אתך אני ובנהרות ולא ישטפוך. כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. את ודאי תעול בנורא ותשתיזיב דהא ודאי מן שמיא אתרחיש לך ניסא עבדו בטעם הגמונא נורא רבתא לחדא ועלה האי סבא דחלם ההוא חלמיא בגו נורא ואתפליג אישתא לתלתא חלקין ואחזי דעלוי בגויה תלתא צדיקי לקבולי אנפוי דהאי סבא והנהו תלתא כן שבחו ואמרו והוא רחום. קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון. תנינא אמר עד אין כמוך. תליתאי אמר מתמן ולהלאה ובכולהו מתחילין ברחום ומסיימין ברחום ותקנוה לומר בשני ובחמישי שהוא יומא דדינא. כל בו

(קלז) טעם. שאומרים ואנחנו לא נדע. כלומר כבר עשינו כענין שעשה משה בהר בעלותו לקבל התורה שאמר בתחלה ואשב בהר בלשון ישיבה. ואח"כ ואנכי עמדתי בהר. ואח"כ ואתנפל לפני ה'. וכן עשינו אנחנו בתחלה פסוקי הזמירות בישיבה. ואח"כ י"ח בעמידה. ואח"כ נפילת אפים. ומעתה אין אנו יודעים להתפלל בענין אחר. וזה ואנחנו לא נדע. אבודרהם

(קלח) טעם. שיש לומר אל ארך אפים מעומד. מפני שאומרים בו חטאנו לך אדון והוא עיקר הוידוי כדאיתא ביומא דעיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. מטה משה אות רכ"א

(קלט) טעם. שנוהגים להתענות שני וחמישי. אומר בתנחומא בפסוק וה' המטיר על סדום כשחטאו בעגל עלה משה בה' וסוף ארבעים יום הי' יום שני מכאן תקנו חכמים שמתענים יום שני ויום חמישי בעלייתו של משה ובירידתו. ועי' תוס' בבא קמא ד' פ"ב ע"א בד"ה כדי. ועי' ליקוטים סעי' ט"ו

(קמ) טעם. שאין אומרים אא"א ולמנצח בר"ח. משום דאומרים בהם חצי הלל גם ר"ח איתקש למועדים (עי' לבוש סי' תי"ח סעי' א') מש"ה יש לו יתרון על שאר ימים שא"א תחנון ואפ"ה אומרים אא"א ולמנצח משא"כ בר"ח. גם י"ל דבר"ח בזמן שביהמ"ק הי' קיים היו מקריבין בו קרבן מוסף מש"ה יש לו מעלה יתירה. חנוכה אין אומרים אא"א ולמנצח יענך כו'. מפני שאומרים הלל הוה כעין יו"ט עי' לבוש סי' קל"א סעי' ו' ותרפ"ג סעי' א'. פורים אין אומרים אא"א ולמנצח הן בשנה פשוטה ואף בשנה מעוברת א"א בי"ד וט"ו באדר ראשון וכ"ש באדר שני. משום דהם ימי משתה ושמחה דאף אדר א' מצוה להרבות