טעמי המנהגים לט

(קכח) טעם. שאין נופלין על פניהם בתחנון במנחה בע"ש וער"ח וערב יו"ט וערב חנוכה ופורים וכדומה. שמתוך זה יזכור בתפלת ערבית לומר יעלה ויבא בר"ח או עה"נ בחנוכה ופורים או עכ"פ שיזכור יום המאורע אשר יבא בערב. (מצאתי)

(קכט) טעם. שאין נופלין על פניהם בלילה כי הנפילת אפים הוא להכניע למידת הלילה שהיא מדת הדין ואם הי' נופלים בלילה הי' מגבירין כחה והוי כמקצץ בנטיעות ח"ו כידוע ליודעים חן ובליל המשמרות נוהגים ליפול על פניהם מפני שהוא קרוב ליום. לבוש סי' קל"א סעי' ג' ועי' עמק ברכה דאם אינו קרוב ליום אומרים המזמור בלא נפילת אפים בקול רם כקורא בתורה. ועי' מ"א שם ס"ק ט' דאחר חצות הלילה נופלין על פניהם דרק קודם חצות הוא תגבורת הדינין משא"כ אחר חצות ע"ש

(קל) טעם. שאין נופלין על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום שיש בו מילה. הטעם בבית האבל שלא להגביר בה הדין ח"ו כי האבל כבר מדת הדין מתוחה כנגדו והוי כמו קיצוץ ח"ו. והטעם בחתן ובמילה מפני ששרוים בשמחה ועת התעוררות ומדת הרחמים כמו בשבת ויו"ט לכן אין נופלין שלא לעורר מדת הדין בעת הרחמים. ובמילה ג"כ דוקא בשחרית אין נופלין אבל במנחה אפילו מתפללים בבית המילה אצל התינוק אומרים התחנון מפני שאין שרוין כ"כ בשמחה משום צערא דינוקא. (ועי' פ"מ סי' קל"א ס"ק י"א וס"ק י"ב דכשמתפללין אצל התינוק א"א גם במנחה וכן אצל התינוק א"א צו"צ במנחה ע"ש). אבל בחתן אין אומרים התחנון אצל החתן כל אותו היום של החופה ולא יותר. לבוש שם סעי' ד' ועי' מ"א שם ס"ק י"ב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבהכ"נ. ועי' ברכי יוסף סי' קל"א סעיף ה' בשם הרב החסיד המקובל מוהר"ר יעקב צמח שאע"פ שלא נכנס לחופה כיון שבאותו יום עתיד ליכנס לחופה אין נופלין ע"פ ויום מילה יוכיח ע"ש: וע"ל סעי' תתרמ"ד: