טעמי המנהגים לז

פושעי ישראל אחד למנין עשרה כדי שיפעול את ההשפעה בנטיית הצדיק. נועם אלימלך פ' וירא ועי' לקמן סעי' תשמ"ז

(קיב) טעם. שגדול העונה אמן יותר מן המברך כי ה מברך אינו מזכיר כ"א הזכרה אחת והעונה אמן מזכיר שתים. דאמן בגימטריא ידו"ד אדנ"י. תשב"ץ אות רנ"א. וצריך האדם להשלים בכל יום מדת צדיק שהוא נוטריקון צ' אמונים ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות. ש"ע האריז"ל

(קיג) עוד טעם. מפני שהמברך לא יכול לומר רק מה שתקנו חז"ל ברכת השחר וברכת ק"ש וש"ע וברכת הפירות אם יש לו. אבל אמן יכול לענות אפי' שומע ברכות ממאה או אלף אנשים. דרך משה

(קיד) טעם. שאסור לאכול קודם התפלה. כיון דקודם התפלה עדיין חסר א' מאדם והיינו אלופו ש"ע ונשאר דם. וזהו מה שאמז"ל על פסוק לא תאכלו על הדם אזהרה לאכול קודם התפלה. אהבת שלום להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מקאסיף זצוק"ל: עניני נשיאת

כפים

(קטו) טעם. שהש"צ אומר ברכת כהנים בתפלה. לפי שבימיהם היו עולים לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כהנים זעירא. כלבו אות י"א

(קטז) טעם. שהש"צ אומר ברכת כהנים אחר הודאה. לפי שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות העולה וגומר ועבודה והודאה חד מלתא הוא. שם

(קיז) טעם. שאין עונין אמן בשעת שהש"ץ אומר ברכת כהנים מפני שאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך ולכן יש מקצת יחידים שעונין כן יהי רצון במקום אמן. אבודרהם

(קיח) טעם. שהכהנים חולצים מנעליהם כשעולין לדוכן. מפני שהוא תיקון חכמים שתקנו לחלוץ המנעלים שמא יפסוק לו רצועה מסנדלו והוא ילך וישב לחזור ולקשרו וחביריו יברכו והוא ישב כאן ויקשור ולא יברך. ויאמרו עליו שהוא