טעמי המנהגים לד

(קא) טעם. למה כשיחזור הש"ץ התפלה יאמר ה' שפתי תפתח ואינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון. משום דבשלמא ה' שפתי תפתח צריך שיאמר כדי שיעזור לו הש"י ליתן לו כוונת הלב להתפלל אבל אחר התפלה שהוא מתפלל בשביל אחרים לא שייך לומר הגיון לבי כי לא התפלל על עצמו אלא הי' צריך לומר והגיון לב השומעים התפלה ואין זה בנוסח הפסוק. ט"ז שם ס"ק ט' ועי' מ"א שם ס"ק י"ד. דהטעם הוא. דסומך על תתקבל צלותהון. ובשם השל"ה כ' לומר יהיו לרצון ע"ש. ואחר התפלה א"צ הש"צ לפסוע ג' פסיעות דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. שם ס"ק י"א ועי' באר היטב שם דאם רגיל לפסוע אין למחות

בידו

) (קב) טעם. שממתינין בחזרת התפלה על האב"ד. שרוב אנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללין מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור ואף אם אין אב"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו. מ"א סי' קכ"ד ס"ק ז'

(קג) עוד טעם. כדי שלא יתפללו הקהל במהירות כ"כ. שיאמרו בלא"ה צריכין אנו להמתין. ומ"מ נראה שאין להרב להאריך כ"כ כדמצינו בר"ע שהיה מקצר. ומכ"ש במקום שממתינין על החכם שעדיין לא בא שיש להקדים עצמו ולהיות מי' ראשונים. א"ר שם ס"ק ו':