טעמי המנהגים רמז

(תתרלג) טעם. שנהגו האוננים להמתין להתפלל עד אחר הקבורה אף שכבר נתפשרו עם הח"ק בעד מקום הקבורה. משום דהא דנמסר לכספים מהני. היינו במקום שמוליכין המת למקום רחוק ואין אונן הולך עמהם. אבל במקום שגם קרובים הולכים בשעת קבורה לא מהני. פ"ת סי' שמ"א ס"ק כ"א בשם הנוב"י

(תתרלד) טעם. שנוהגין כשחוזרין מללוות את המת הולכין בדרך אחר. הוא עפ"י משאחז"ל (ברכות דף נ"א) אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שמלאך המות מרקד ובא לפניהן וחרבו בידו ויש לו רשות לחבל ואי פגע מאי תקנתיה כו' ואי איכא דרכא אחרינ' ליזיל בה. ועי' זוהר ויקהל דף קצ"ו

(תתרלה) טעם. המנהג להברות כל אחד בביצים. לפי שהם עגולים כלומר גלגל הוא שחוזר בעולם. כל בו. ועי' אמרי ברוך סי' שע"ח בשם שיורי כנה"ג דאבל לא יקלוף בעצמו הביצה מפני שנראה כרעבתן

(תתרלו) טעם. שאסור לאבל לאכול סעודה הראשונה משלו. דאמר קב"ה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל ופירושו לחם של שאר אנשים. ודוקא ליחזקאל צוה כן מכלל דכ"ע כשהם אבלי' אסור לאכול מדידהו רק לחם של שאר אנשים. שבלי הלקט הלכה כ"ג

(תתרלז) טעם. שאסור בנעילת הסנדל. מדקאמר לי' רחמנא ליחזקאל ויחזקאל כ"ד) ונעלך תשים ברגליך מכלל דכולי עלמא אסור. וטעם. שאסור בת"ה מדכתיב וינחם דוד את אשתו ויבא אליה משמע דוקא אחר הנחמה דהיינו ז' אבל מקודם אסור. מ"ק דף ט"ו ע"ב. ועי' שבלי הלקט הלכה ל"א. וטעם. שאסור בת"ת. משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואבל אסור בשמחה כל ז'. ש"ך סימן שפ"ד ס"ק א' ועי' מ"ק דף ט"ו ע"א. וע"ל סעי' תרנ"ח בד"ה ובספר: