טעמי המנהגים רמח

(תתרלח) טעם. למנהג שמדליקים נר על המתים במקומו בשבעת הימים. כי בה אית נייחא לנשמתא ודאי וכן בכל י"כ חודש בבתי כנסיות שהוא זמן שכלה גופו בקרקע ונשמתו נדונת אז ועולה ויורדת כנדרש בזוהר פ' חיי שרה. מעבר יבק שפתי אמת פ' ט"ו. ועי' פ"מ או"ח סימן קל"ב ס"ק ב' דאם מת לו מת קודם הרגל מדליק נר כל שבעה בחדר שאין אוכלין שם ואין הרגל מבטל זה וע"י עכו"ם יש להתיר להדליק ביו"ט ע"ש, ואם אין לו חדר אחר יש להדליקו בבהכ"נ א"ר סימן קל"ג סק"ז

(תתרלט) טעם. שמעמידין בבית האבל צלוחית עם מים וחתיכת מפה לבינה. לרמז אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולעורר מדת החסד שיתפשט בעולם. ומים מצד החסד

(תתרמ) עוד טעם. ע"פ מה דאיתא סנהדרין דף ל"ב ע"ב אור הנר בברור חיל (שם מקום) משתה שם. משתה שם. פי' בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה בפרהסיא והיו עושין ישראל הענין בצנעה וכל מי שהיו שם נרות דולקות באסקופא הי' סי' כמי שצועק משתה שם. משתה שם. והיו יודעין שבאותו חצר איכא הכנסת כלה. וכדי שלא יהיו סבורין שזה הנר שמדליקין כדי לעשות נייחא לנשמתא שהוא נר של שמחה ומשתה. ע"כ נותנין צלוחית עם מים וחתיכת מפה לבינה שנשאר מן תכריכי המת אצל הנר לסימן שזה הנר אינו של שמחה רק שטיהרו כאן את המת בשם ידידי הה"ג מוה' משולם סאלאט נ"י ראב"ד דפה לבוב

(תתרמא) טעם. שאין אומרים האידנא ברכת אבלים בברכה רביעית בבית אבל. לפי שסומכין על התוס' כתובות דף ח' ע"ב בד"ה כי דאין אומרים ברכת אבלים שבברכת המזון אלא בעשרה. ואם יש ברית בבית האבל