טעמי המנהגים רמה

(תתרכ) טעם. שטחין את המת את ראשו בביצים טרופין בקליפתם. מפני שהוא מנהג קדום לסימן לפי שהי' מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר וכדי שיכירו הקוברים שהוא ישראל עשו בו סימן זה. וטעם הביצים. שגלגל הוא שחוזר בעולם. כל בו

(תתרכא) טעם. למנהג שאין עושים קשרים בתכריכי המתים וכן באבנטו. כי מורה בטחון התחיה. מעבר יבק שפת אמת פ"ו

(תתרכב) טעם. שצריכים לתפור התכריכין בחוט של פשתן. מפני שהפשתן נקרא עץ יורה להנהגת עץ החיים. שם אמרי נועם פ' כ"ו

(תתרכג) טעם. שמעמידין את המת ג' פעמים קודם שאומרים עליו צדוק הדין כדי להבריח רוחות הטומאה הרוצים להחזיק בו שלא להכניס עמו לקבורה כי כשמעמידי' אותו הולכים להם ובימים שאין בהם צדוק הדין א"צ להעמיד אותו כי ביום זה אין כ"כ רוחות טומאות מצויות. שפתי כהן סי' שנ"ח ס"ק ד'

(תתרכד) טעם. שחייב לקרוע. מדכתיב גבי בני אהרן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ולא פרם חייב מדרבנן. שבילי הלקט הלכה כ"ג ועי' מ"ק דף ט"ו ע"א. והקריעה צריכה להיות מעומד ושיעורה טפח. קריעה מעומד. דכתיב ויקם המלך ויקרע את בגדיו. ושיעורה טפח דכתיב ויאחז המלך את בגדיו ויקרעם ואחיזה הוי טפח. דעת זקנים פ' שמיני

(תתרכה) טעם. שנוהגין שלא להושיט אחד לחבירו כלי שבו משליכין העפר אלא מניחין אותו לפניו על הארץ וכן המים שרוחצין ידיהם בשובם מבית הקברות אין מושיטין אחד לחבירו. לפי שאין שלטון ביום המות. ועוד שלא להושיט צרה לחבירו. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ז

(תתרכו) טעם. שרוחצין הידים בשובו לחצר בה"ק. מפני שהשדים מלוין החוזרין ויש לרחוץ גם הפנים. (שנאמר ומחה אלהים דמעה מעל כל פנים). מ"א סי' ד' ס"ק כ'. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה. רמ"א יו"ד סימן שע"ו סעי'