טעמי המנהגים רמד

תאבים להשלמת יצירתם שלא נבראו להם גופות. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ד

(תתריד) טעם. בעצימת עין של מת. לבל יחזו חיזו אחרא בתר חיזו דשכינתא ואם יש לו בן הבן מעצים עיני אביו וכן כתיב ויוסף ישית ידו על עיניך ואם יש עפר א"י טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו וסתימה העינים ע"י הבן הוא סיוע לדינא דקברא. שם שפתי רננות פ"ט. עוד טעם. כיון דשריא חיזא אחרא על עינוי בכל אתר דאיהו חזי איתלטיא. זוהר פ' ויחי

(תתרטו) טעם. שמשימין המת ע"ג קרקע. כי קרקע עולם אינו מקבל לא טומאת מת ולא טומאת מדרס כו' ואם יניחו המת אמטה או ישימוהו ע"ג שלחן וכלים הראויים לקבל טומאה כ"ש שידרסו ויחזיקו בו הרוחות כי אין המטה טפלה למת. מעבר יבק שפתי רננות פ"ט

(תתרטז) טעם. שמכסין פני המת בסדין. לבל יביטו המקטריגים בפניו ובמצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ואפי' האדם החי טוב לכסות מצחו לעולם שלא יתראה בפני החיצונים. ועוד שאסור להסתכל בפני המת פן יתבזה בעיניו. שם

(תתריז) עוד טעם. כדי שלא לבייש את העניים שפניהם מושחרין ברעב. מ"ק דף כ"ז ע"א

(תתריח) טעם. שאסור להלין את המת. כי כל זמן דגופא לא איתקבר נשמתא לא עאלת קמי הקב"ה ולא אתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב"ה גזר עליה למיתי בגלגולא אחרא מיד לאוטבא ליה זוהר פ' אמור

(תתריט) טעם. שמטהרין המת. לפי כשהנשמה יוצאה מן הגוף רואה פני השכינה ומחמת פחד פולטת זרע ומטמאה את הגוף. תשב"ץ אות המ"מ: