טעמי המנהגים רמג

(תתריא) עוד טעם. שאנו שופכין המים חוץ שבשכונת המת. לפי כשמתה מרים הנביאה פסק הבאר דכתיב ולא היה מים לעדה שבזכותה הי' הבאר הולך ואנו מרמזין לזה שהוא גדול ובדין הוא שיפסקו המים בשבילו. תשב"ץ

(תתריב) טעם. שלא נהגו עתה לקרוע כשנמצא בשעת יציאת נשמה. כדי שלא יהא אדם מת יחידי שאין הולכים ב"א אצל גוסס שלא לקרוע בגדיהם שו"ג יו"ד סי' ש"מ ס"ק ט"ו. וכן נהגו להקל שלא לקרוע על חכם אא"כ הוא רבו. אע"ג דדין קריעת חכם פשוט בש"ס ובפוסקים משום דאם באנו לקרוע ע"כ חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום קרה. זכור לאברהם בשם מור"ם ז"ל

(תתריג) טעם. שהמתים צריכים שמירה. כדי שלא יכנוס בהם רוח רעה כי הם