טעמי המנהגים רלו

בהגהות מהרמא"י. ע"כ אחר שאכלו ושתו ושמחו בכל מיני שמחות מזכירין חורבן בהמ"ק ואומרים דוי הסר ר"ל אותו דוי שנאמר אצל חורבן בהמ"ק על זה הי' דוה לבנו (איכה ה') וכן ולבי דוי (שם א') הסר ממנו וגם אותו חרון שנא' אצל חורבן בהמ"ק כלה ד' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון וגו' (שם ד') אותו חרון הסר ממנו. מטה יהודא

(תתקפז) טעם. שתקנו לומר שהשמחה במעונו. מפני שמצוה ראשונה של נשואין נעשית על ידי הקב"ה בענין אדם וחוה וכדאמרינן בהגדה שהיה הקב"ה כשושבין והמלאכים מרקדין ומזמרין לפניו ולפי שמצוה זו נעשית תחלה על ידו אנו מברכין כן. אבודרהם

(תתקפח) טעם. שתקנו לומר שהשמחה במעונו ולא במכונו או בזבולו. משום דאמרינן בחגיגה בפרק אין דורשין ז' רקיעים הם. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. ומפרש שם מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה לפני המקום והשירה הוא השמחה לפני המקום לפיכך אומרים שהשמחה במעונו. שם

(תתקפט) טעם. דמברכין אחר ברכת המזון תחלה שש ברכות ואח"ז בורא פרי הגפן ה"ל להקדים עכ"פ בורא פרי הגפן לשש ברכות כמו בקידוש. משום שלא יהא נראה דמברכים בורא פרי הגפן לצורך ברכת המזון ולא משום ז' ברכות לכך מאחרים בורא פרי הגפן. מחצית השקל סי' ק"ץ ס"ק א' בשם ב"ש

(תתקצ) טעם. דנהגינן בברכת חתנים תחת החופה לכרך בפה"ג אחר כך הברכות ובסעודה מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. משום דהנה אנחנו מברכין ברכת חתנים בשביל החתן שנהנה בלקיחת אשה והנה הוא רוצה ליהנות וכן ברכת היין רוצים ליהנות ומקדימין ברכת היין דתדיר וגם קריבא הנייתא לכל אבל אח"כ בסעודה הנה אחר החופה הותרה לו הכלה להחתן ואפי' לא בעל הנה נהנה בקרבות וא"כ ברכת חתנים אז על מה שכבר נהנה וברכת היין על מה שרוצים ליהנות ע"כ מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. ועל כל דבר הנאה דלא תקנו ברכה יש לחייב א"ע לברך ברכת שהכל על איזה מאכל או משקה ויפטר גם את דבר ההנאה שאין לו ברכה כגון הנאת המשגל וכלי זמר וכיוצא דבברכת שהכל פוטר כל ההנאות כו' הנה כתבתי זה מסברתי והמשכיל לא ישליך דברי אחרי גיוו כי דברי טעם הם. מגיד תעלומה דף צ"ג להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל: