טעמי המנהגים רלה

(תתקפ) טעם. שאבי הכלה עושה סעודת הנשואין ולא אבי החתן. משום דאיתא בגמ' ברכות דף ו' ע"ב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וע"כ עושה אבי ככלה הסעודה ואינו נקרא עוד סעודת חתן וע"כ לא יהי' בני אדם נכשלים באיסור זה. וזה ג"כ הטעם מנהג ישראל ליתן דורן דרשה לפי שאין כל אדם יכול לקיים זה ולכך משמחים אותם במתנות קרבן עני

(תתקפא) טעם. למנהג כשעושין סעודת מצוה עושה הש"ץ מי שבירך לכל המסובין ונודרים נדרים ונדבות לת"ת ולשמשים ולחזן. משום דאיתא במדרש רבה בשעה שעשה אברהם אבינו הסעודה ביום הגמל את יצחק קטרג השטן על שלא נדר קרבן תודה לאלהיו וע"כ נשתלשל נסיון העקידה וע"כ נודרים נדבות לצדקה שלא יהי' קטרוג

(תתקפב) טעם. שנותנין המתנות מהדרשה גישאנק אל הכלה. בכדי להראות לה שהיא תהיה עקרת הבית ואשת חיל ותחת ידה תהי' כל עניני הבית בכדי שבעלה יוכל לעסוק בתורה

(תתקפג) עוד טעם. המנהג שמוסרין המתנות מהדרשה גישאנק להכלה. יש לזה יסוד בזוה"ק אמור בד"ה וביום הבכורים דצ"ו ע"ב וע"ד כנ"י איקרי כלה כלולה ככלה דכולהו מזמנין לה מאנין וחולקין ותכשיטין כו' ע"ש

(תתקפד) עוד טעם. משום שאסור לקבל שכר הדרשה משום דנקרא משתמש בתגא ע"כ תקבל היא המתנות ואין לבעלה חלק בהם

(תתקפה) טעם. שלוקחין שני כוסות. באחת מברכין ברכת המזון ובשני מברכין ברכת חתנים. מפני שאין עושין ב' קדושות על כוס אחד. תוס' פסחים דף ק"ב ע"ב בד"ה שאין

(תתקפו) טעם. שנהגו לומר דוי הסר בסעודות נשואין. לפי שגזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר לשמח בהם ואסור לשמעם מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין כדאיתא בש"ע א"ח סי' תק"ס אכן לצורך חתן וכלה שרי כדאיתא שם