טעמי המנהגים רלד

(תתקעג) טעם. דאין מברכין שהחיינו על קדושי האשה משום דאין מברכין זמן אלא על מצוה שעשייתה הוא גמר מלאכתה ונשלמה המצוה כנטילת לולב וכו' אבל הכא עיקר המצוה הוא פריה ורביה. חופת חתנים ועי' ליקוטים סעי' ק"ו

(תתקעד) טעם. שאין מקדשין בטבעת שיש בה אבן. מפני שאפשר שסמכה דעתה על האבן שתשוה יותר משהיא סבורה והוו להו קדושין בטעות ואינה מקודשת. אבודרהם. ועי' תוס' קדושין דף ח' ע"ב ד"ה והלכתא

(תתקעה) טעם. שנוהגין להשים הטבעת באצבע הסמוך לאגודל. דידוע הרמז האמור על מזמור השמים מספרים דנזכר בו. והוא כחתן יוצא מחופתו. דכשתתחיל למנות התיבות באצבעות ידך מפסוק תורת ה' תמימה וגו' בכל פעם יבא תיבת שמו ית' באצבע ולבסוף הנחמדים מזהב תיבת מזהב נופלת על האצבע לרמוז דכבר קדשוהו שמים ליתן בו טבעת הקדושין. חופת חתנים

(תתקעו) טעם. ששוברין כלי זכוכית בנישואין. לפי שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה רקח סי' שנ"ג. ונוהג החתן לשבר הכוס כי הא דתבר זוגיתא חוורתא על שם גילו ברעדה. שם סי' שנ"ה. ועיין תוס' ברכות דף ל"א ע"א בד"ה אייתי כסא

(תתקעז) עוד טעם. זכוכית נק' בלה"ק צנצנת בגימ' ה' פעמים קול. ה' קולות שמקיימין בשמחת חתן וזוכין לה' קולות של תורה. מגיד תעלומה

(תתקעח) טעם. שבברכת נשואין בברכה ראשונה חותם משמח חתן וכלה. ובברכה אחרונה חותם משמח חתן עם הכלה. מפני שברכה ראשונה הוא דרך בקשה וצריך לבקש רחמים על שניהם ואם הי' חותם משמח חתן עם הכלה לא הי' במשמע שמחה אלא לחתן בלבד שישמח בכלה אבל אינו משמע לשמח הכלה עם החתן אבל בברכה השני' שהוא דרך שבח והודאה על שמחת הזיווג חותם משמח חתן עם הכלה שמשמע החתן לבדו שישמח על עסקי הכלה שכן כתיב ומשוש חתן על כלה. אבודרהם. ועי' רש"י כתובות דף ח' ע"א

(תתקעט) טעם. שהחתן מיסב בראש. שנאמר (ישעי' ס"א) כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש וכהן גופי' מנלן כו'. מ"ק דף כ"ח ע"ב: