טעמי המנהגים כג

אם במצות בוראם יתברך שמו שהרי כל צבאות מעלה מקדישין ומיחדין אותו שהוא בורא הכל והוא מושל בכל. אבודרהם

(נז) טעם. שאין אומרים בברכות של ק"ש אלא קדוש וברוך ובקדושה של שמונה עשרה אומר קדוש וברוך וימלוך. לפי שברכות של ק"ש מספרים ומגידים ענין שאופנים מקלסין בו. והוא קדוש. לעומתם ברוך יאמרו. אבל ימלוך שהוא קלוסן של ישראל אין צריכין לאומרו בזה הענין אא"כ בקלוסן של ישראל בתפלת ש"ע. ס' האורה: עניני

ק"ש

(נח) טעם. שבערב אומרים שתי ברכות לפני ק"ש ושתים לאחרי' ובבוקר רק אחת לאחרי' לפי שבשחרית יש מצות ציצית משא"כ בערב. רוקח

(נט) טעם. שנוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של ק"ש כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכווין ולפיכך נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה. לבוש סי' ס' סעי' ה'

(ס) עוד טעם. שנוהגין בק"ש ליתן יד ימין על פניו ולהעצים עיניו מראות. הוא בחינת מיתת הצדיקים כי סומא הוא כמת ומוסרים נפשם בקדושת