טעמי המנהגים כד

יחודא עילאה. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מקאסיב זצוק"ל

(סא) טעם. שאנו מוסיפין בשכמל"ו. דאמר ר"ש בן פזי' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכתיב הקבצו ושמעו וגו' בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנה שכינה אמר ח"ו שמא יש במטתו פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל פירוש אבינו ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה שאמר פעם שנית ושמעו אל ישראל אביכם כלומר מאמר זה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו כו' יהא קבלה בידכם. וענו ואמרו כן אמרי רבנן היכי נעביד נמרי' נא אמרי משה לא נמרי' אמרי יעקב התקינו שיהי' אומרים אותו בחשאי. פסחים דף נ"ו ע"א

(סב) טעם. שצריך לאחוז הציצית בשעת ק"ש ביד שמאל. כדי שיהיה כנגד לבו רמז לדבר. והיו הדברים האלה על לבבכם והלב שבאדם הוא בצד שמאל. לבוש סימן כ"ד סעיף ב'

(סג) טעם. שאסור לברך כשלבו רואה את הערוה. משום דכי קרינן לא יראה בך ערות דבר. לדבר שהוא עיקר באדם ועיקר חיותו תלוי בו והוא הלב אבל שאר אבריו לית לן בה אבל אם אחד מאבריו נוגעין בה אסור לקרות ק"ש או להתפלל דגזרינן נגיעת שאר איבריו משום נגיעת ידיו ע"כ צריך להפסיקן בבגד או להרחיקם בענין שלא יגע הגיד בהם. שם סימן ע"ד סעיף ה'

(סד) טעם. שהש"צ חוזר ואומר ד' אלהיכם אמת. כדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם. כי בק"ש יש רמ"ה תיבות. טור סימן ס"א. ו עיין מ"א שם ס"ק א' שי"ל גם בפעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינה מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא ע"ש

(סה) טעם. שיחיד הקורא אסור לו לכפול אלו הג' תיבות משום דמשמע כשתי