טעמי המנהגים רכט

ז"ל כל העולם וכו' וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' והנה ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא ועפ"י הרוב המחותנים בעצמם אין להם שמחה כי נהפך להם ר"ל כמ"פ לתוגה ורק האנשים של בי הלולא הם הם שותים ושמחים ואין אתם יודע עד מה והוא כמו שכל העולם ניזון בשביל הצדיק והוא בעצמו אין לו הנאה מזה העולם. ראיתי באיזה ספר

(תתקמז) טעם. מנהג ישראל שביום חתונתו וביום שמחת לבו של אדם ביום שנכנס לחופה עם בת זוגו שולחת לו טרית עם ד' ציצית ל"ב חוטין. הוא עפ"י מה שכתב האריז"ל דמצוה זו סגולה להנצל מזנות וסמוכין לזה מפסוק נואף אשה חסר לב היינו אם חסר הל"ב חוטין. ע"כ רומזת לו הרי שלך לפניך חלקך הניתן לך מה' אשה משכלת ליתן לב לשמוח בחלקו דייקא. אור המאיר לסוכות

(תתקמח) טעם. שסותרין שערות ראש הכלה וקולעין אותה מחדש קודם החופה. שכן הקב"ה קלע לחוה וקשטה בכ"ד קשוטים ויביאה אל האדם. עי' עירובין דף י"ח ע"א

(תתקמט) טעם. שהכלות הבתולות פרועות ראשן וסותרין קליעת שערן. מפני שצריכין טבילה וחפיפת הראש. ומטעם זה חברותיה סועדות עמה בשחר מאכלי חלב ודגים שאין חוצצין בין השינים והמנהג שגם שאר הבתולות פורעות ראשן וסותרות קליעתן כדי לחפות עליה לצניעות שאין לגלות שמיוחדת היא לטבילה. מהרי"ל

(תתקנ) טעם. להדעקטיך שהחתן מכסה את הכלה קודם החופה. על שם ותקד הצעיף ותתכס דרבקה. שם

(תתקנא) טעם. שבשעת היחוד הכלה פושטת תכשיטיה. וכן נוהגין אפי' בשעת החופה להתיר קשרי בגדי הכלה כראוי. להכין היחוד. וכן מה שנכנס הכה"ג לפני ולפנים רק בבגדי לבן. כי שם נכנס ליחוד. ובשאר עבודת נכנס בשמונה בגדים לקשט הכלה ויכנסו הקישוטין לעורר אהבה בלב דודה כדי שיתיחד עמה אח"כ והי' לאחדים. עבודת ישראל ליום כפור

(תתקנב) טעם. שמכסין את ראש הכלה בשעת שמוליכין אותה לחופה. משום