טעמי המנהגים רכד

(תתקכט) טעם. שאנו קורין את הילד או הילדה בשם אלטער או אלטע למי שאינו מתקיים לו בניו ר"ל. כדי לכסות על שמו ושלא יהי' כח ביד השטן לפגוע בו וקוראין אותו זקן כלומר שיזכה לזקנה ושגור בפי כולם לברכה. ובמדבר קדימות להרב חיד"א מערכת נ' הביא בשם האר"י ז"ל. שאביו של נח לא קרא שמו עד שנתגדל כי מה שהוא באתגלייא שלטא ביה עינא ולכן כתיב ויחי למך ויולד בן ואח"כ ויקרא שמו נח

(תתקל) טעם. שאין מברכין שהשמחה במעונו. משום צערא דינוקא. אבודרהם. ועי' כתובות דף ח' ע"א: עניני פדיון

בכור

(תתקלא) טעם. שקבעו ליתן בעד פדיון הבכור ה"ס. כנגד ה"ס שקבלו הפדיום מאת העודפים על פדויי הלוים. יעב"ץ

(תתקלב) טעם. שהכהן שואל אותו במאי בעית טפי דמשמע שנותן לו הברירה שהרי אם רצה האב להניח הבן לכהן אינו יוצא בזה כמ"ש הרמ"א סי' ש"ה סעי' י'. כדי לחבב הפדיון על אביו אומר כן לעשות לו חשק לפדותו דאולי לבו מהסס לפדותו בממון כולי האי כאילו נאנס לכך ואז אין בנו פדוי כדא"ר חנינא לההוא גברא (בכורות דף נ"א ע"ב) לא גמרת דיהבית מידעם ביש עבדת פי' דבר רע עשית מה שאזיל ויתיב קמיה כדי שיראנו מהלך ובא לפניו ויחזיר לו ה' סלעים שנתן לפדיון בנו הילכך אפי' לא אחזירם אין בנך פדוי לכן כדי שיתן ברצון א"ל הכהן במאי בעית טפי. משום שנאמר כי לי כל בכור. ואם יחפוץ האב שלא לפדותו יש לו לחוש שמא יחזור הקב"ה ויקחנו