טעמי המנהגים רכג

(תתקכו) טעם. מה שנתפשט המנהג שרוב הסעודות ברית מילה עושין בלילה (עי' מ"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א). משום דאיתא במדרש וז"ל כל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאלו כהן הגדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח. (וכן הוא בס' כד הקמח אות מ'.) וקרבן דינו הוא שהלילה הולך אחר יום שלפניו. מש"ה מותר לעשות סעודות ברית מילה בלילה של אחר המילה א) ראיתי באיזה ספר

(תתקכז) טעם. שנהגו אנשי מעשה בעת שכיבדו אותם בכיבודא דמצוה במילת בן זכר וכיוצא ואפי' לעלות לתורה נותנים דבר מה לצדקה. בכדי שלא תהי' המצוה במגנא. אגרא דפרקא אות רפ"א

(תתקכח) טעם. שנהגו לשמח חתן ובעל כרית שיעלו לתורה בציבור. לפי שמצות חופה היא קיום והעמדה לתורה שאם אין פו"ר אין תורה. וכן המילה היא קיום התורה שלא ניתנה אלא למולים. ועוד שהמילה והתורה נקראו ברית ובשבילם נברא העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. והחופה והבנים הם עיקר שמחת האדם שישאר אחריו ראשית. לכן ראו הקדמונים שיהי' שמחים בת"ת שהיא עיקר שמחת כל ישראל כדכתיב פקודי ה' ישרים וכו' וזה ודאי כבוד התורה שמעלה שמחתה על שמחתם כדכתיב נגילה ונשמחה כך. דהיינו כ"ב אותיות שהתורה נתנה בהם. והיינו טעמא דיום ש"ת שעולים כולם ומברכין בענין אחד. פחד יצחק אות ס' בשם שו"ת גינת ורדים: