טעמי המנהגים רכ

(תתקיב) עוד טעם. לפי שאינה כשאר ברכות שמברכין לעשות המצוה אלא ברכת שבח והודאה היא שהאב מודה לשם שזכהו לבן ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. אבודרהם

(תתקיג) טעם. שאנו אומרים בשעת המילה כשם שנכנס לברית. ולא כשם שהכנסתיו. עפ"י מה דאיתא (מנחות דף מ"ג) גבי דוד שנכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר או לי שעמוד ערום בלא מצות וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. והנה אנו רואים בעוה"ר כאשר יפשפש אדם במעשיו היטב יראה שאין עושה שום מצוה בלי פניי' קצת עכ"פ. וזה פי' הגמרא גבי דוד כשנכנס למרחץ פי' כשפשפש במעשיו ורחץ עצמו מצואת עונותיו וראה עצמו ערום במצות שאין שום מצוה שלא יהי' בה קצת פניי' דקה מן הדקה עכ"פ עד שנזכר במילתו ונתיישבה דעתו כי במצוה זו אין שום פניי' כי התינוק כשמלין אותו הוא בן ח' ומה פניי' יש לו. וזה שאנו מברכין להילד הנימול כשם שנכנס לברית. בלי פניי' כן יכנס לתורה ולמע"ט בלי פניי' בלתי לד' לבדו בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ברוך ממעזביז זצוק"ל

(תתקיד) טעם. שמכסין את ערלת הדם בעפר. כיון שבאו ישראל לא"י אמר הקב"ה ליהושע אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כתיקונן חזור ומל אותם פעם שנית שנא' מול את בני ישראל שנית וקבץ כל הערלו' עד שעשה אותם כגבעה שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות והי' ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסים אותם בעפר המדבר וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם מילה שהוא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה עפר יעקב מכאן אמרו חכמים מכסין את ערלת הדם בעפר הארץ. פרקי רבי אליעזר

(תתקטו) עוד טעם. משום דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם וכתיב בנחש ונחש עפר לחמו וחול ג"כ עפר הוא וכבר ידעתי בסיד הקבלה שהערלה הוא מכח הנחש לכך מניחין אותה בעפר לתת לה לחמה ולסתום פיה מלקטרג ע"ד סוד העזאזל. לבוש יו"ד סי' רס"ה סעי' י'. וע"ל סעי' ה'

(תתקטז) טעם. כשאומר ואומר לך בדמיך חיי נותן באצבעו מן היין על שפת התינוק. משום דאמרינן במדבר סיני רבה שימו איש חרבו על יריכו משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה פי' לפי שכל אותן ארבעי' שנה שהי' במדבר לא הי' מולים מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית