טעמי המנהגים ריח

(תתקד) טעם שמדליקין נרות ביום המילה. משום שנאמר ליהודים היתה אורה וגו' וששון זו מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך וגו' (יעב"ץ). ועי' בשבלי הלקט הלכות מילה ז' שכך הי' נוהגין בימי הגזירה להדליק נרות בבית שיש שם בו ברית מילה לאות ולסימן לעוברין דרך שם שיכירו וידעו ישראל שיש שם ברית מילה וילכו שמה לשמוע הברכות. וע"ל סעי' ק"ל

(תתקה) טעם. למנהג ישראל שיהי' הסכין של מילה מחורר בשני פיות לשני הצדדים. בכדי שלא יבוא לידי טעות ויחתוך בהצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק ואסמכוה אקרא וחרב פיפיות בידם. דרך פקודיך

(תתקו) טעם. שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה. משום שהתפילין הם אות והמילה ג"כ אות. ש"ך סי' רס"ה ס"ק כ"ד

(תתקז) טעם. שנהגו לעשות כסא לאליהו. מפני כשגזרו בימיו על הברית ונתקנא לדבר וברח לו ונחבא במערה ויאמר ה' נו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עברו בריתך בני ישראל אמר לו הקב"ה חייך על מה שקנאת על המילה כל זמן שיעשו את המילה תעיד עליהם