טעמי המנהגים רטז

השלום. ומי בוחן לבבות לידע אם חבירו אוהבו באמת ע"כ לא נתקן ע"ז ברכה כדי שלא יהי' ברכה לבטלה. ארחות חיים שם בשם שו"ת מור ואהלות

(תתצח) טעם. שאין עושין פורים באדר ראשון דהיינו בחודש שנים עשר כאשר כתב במגילה. כדי לקרב גאולת אסתר לגאולת מצרים ואתא כמ"ד פ"ק דמגילה קורין אותה באדר השני. ואמרינן מסמיך גאולה לגאולה טפי עדיף. מהרי"ל. וע"ל סעיף תנ"ב: עניני ארבעה תקופות

השנה

(תתצט) טעם. שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה. משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח. מפני שתקופת ניסן הוא. לפי שנהפכו מימי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז. לפי שבשעה שאמר הקב"ה למשה ולאהרן ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זיבה אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי. לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את יצחק בנו וטפטפה הסכין דם ואותה הטיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת הוא. לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם ואי אפשר לעולם בלא צחצוח דם באותן פרקים והוא מלקת. וי"א שארבעה מלאכים ממונין על המים בארבעה תקופות אלו כל אחד ואחד בתקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס ועומדין המים בלא שמירה. וי"א שהשטן משליך טפה של מרה במים. וי"א כי עקרב מתגרה עם ארי' ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופלת אבודרהם. ועי' טו"ז יו"ד סי' קי"ו ס"ק ד':