טעמי המנהגים ריד

(תתפה) טעם. שא"א הלל בפורים. משום דקריאת המגילה הלילא. מס' ערכין דף י' ע"ב

(תתפו) עוד טעם. שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ. וא"ת הרי יציאת מצרים התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. א"נ כדרבא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הילכך לא אפשר. שם

(תתפז) טעם. שאין מפטירין ר"ח שחרית וכן חנוכה ופורים. מפני ביטול מלאכה לעם (אף שפורים מנהגא שלא לעשות מלאכה) חוץ ט"ב שחרית מפטירין אסוף אסיפם עיין סימן תקס"ו ס"א בהג"ה ולבוש שם. ויראה הטעם משום דבט"ב הכל בביהכ"נ עד חצות וליכא ביטול מלאכה. וגם נהגו שלא לעשות מלאכה ובמנחה יוה"כ מפטירין ביונה. דליכא טורח שכיון דבלא"ה הכל בביהכ"נ עד הלילה. ובת"צ במנחה שמפטירין. כדי שיאמר דברי כבושים וקורין דרשו כו' נועם מגדים. וע"ל סעי' קנ"ד וסעיף שט"ו וסעיף ש"פ

(תתפח) טעם. כשיש מילה בפורים שמלים התינוק ואח"כ קורין המגילה כדי שיהי' ג"כ בכלל יהודי ולומר ליהודים היתה אורה וגו'. ועוד דאורה זו תורה ושמחה זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך וגו' והיינו שיסמוכו זו לזו. דרכי משה סימן תרצ"ג ס"ק ד'

(תתפט) טעם. שאין אנו קורין שני ימים מגילה מספק. עי' לעיל סעי' תתס"ד

(חתצ) עוד טעם. כי לא יעבור כתיב וכיון שעיר שדינו לקרות ביום י"ד אין לו לקרות ביום ט"ו וכל שכן הקורים בט"ו אין להם לקרות בי"ו משום לא יעבור. אבודרהם

(תתצא) טעם. שחייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש הי' ע"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות ע"י משתה היין שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וכו' ובאה אסתר תחתי' ע"י משתה שנאמר ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וכו' וכן ענין המן ומפלתו ע"י משתה היין הי' ולכן חייבו