טעמי המנהגים רט

שלשה ימים וגו' וכן בגאולה העתידה כתיב. (הושע ב') יחיינו מיומים וגו' כד הקמח

(תתסט) טעם. שאם חל פורים ביום א' מתענין ביום ה' שלפניו ולא ביום ו' שלפניו. משום כבוד השבת שלא יוכלו להכין צרכי שבת ביום התענית אם הי' מתענין ביום ו' שלא הי' יכולין לטעום התבשילין של צרכי שבת לבוש סי' תרפ"ו סעי' ב'

(תתע) עוד טעם. לפי שרגילין להרבות בו בסליחות ותחנון ולא יתכן לעשות כן בע"ש שלא יוכלו להכין צרכי שבת. טור שם. וטעם. שאין מתענין בניסן כמעשה שהי'. לפי שאין מתענין בניסן. הרא"ש. ומה שלא נהגו להתענות שלשה ימים כנגד שלשה תענית של אסתר. כדי שלא להכביד על ש הצבור. לבוש סי' תרפ"ו סעיף ג'

(תתעא) טעם. שנוהגין ליתן קודם פורים ג' מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן. זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור ונותנים ג' מחצית. משום דבפ' כי תשא כתיב ג"פ תרומה. רמ"א סימן תרצ"ד סעיף א'

(תתעב) טעם. שאין מברכין לשמוע מקרא מגילה כמו לשמוע קול שופר או לברך על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה. מפני שבשופר צריך לברך לשמוע לפי שצריך שישמע התוקע קול ואם לא שמע לא יצא אבל במגילה יוצא בה בקריאה לבדה אע"פ שלא השמיע לאזנו כדאיתא בברכות נמצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה בלא שמיעה כק"ש. אבודרהם וע"ל סעיף תתמ"ד: