טעמי המנהגים רח

מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצוה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כ"א מישראל הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזדמן לו השי"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר וזה שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאילן להורות על האיל"ן המיוחד המבואר בתורה למצוה. בני יששכר: עניני ד'

פרשות

(תתסז) טעם. ד' פרשיות. שלש מהם זכר לזמן שבית המקדש קיים והם פרשת שקלים, ופרשת פרה אדומה. ופרשת החודש. לפי שבאחד באדר משמיעין על השקלים. שהתורה אמרה זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו שמראש חודש ר"ל ואמר בחדשו כלומר חדש והביא קרבן מתרומת שקלים חדשים ולפיכך משמיעין חודש אחד קודם ניסן כדי שיכין כל א' וא' מחצית שלו ויהי' הכל גבוי ומובא למקדש כשיבא ניסן וע"כ כשחל אדר בתוך ימי השבוע מקדימין להשמיע ביום שבת שעברה שאם יאחרו עד שבת הבאה לא יהי' חודש שלם בין ההכרזה לר"ח ניסן אבל כשיבא ריח אדר בשבת אין צריך להקדים שהרי יש כאן חדש. ופרשת פרה אדומה. להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבראש חודש ניסן, מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפרשת החדש ופ' החדש. להודיע לעם שבשבוע הנכנס יהי' ר"ח ניסן ויכינו עצמם לעלות לרגל ופ' זכור. מפני פורים לפי שהמן בא מזרע עמלק ואמרה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק ומפי השמועה למדו זכור בפה כו' ואמרינן בירושלמי בדין הוא שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה אדומה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה ולמה אמרו תקדים פרה אדומה מפני שהוא טהרתן של ישראל א מטומאת מת כדי שלא יהי' נדחין לפסח שני. אבודרהם: עניני

מגילה

(תתסח) טעם שצותה אסתר להתענות שלשה ימים לפי שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים שכן מצינו ברחב (יהושע ב') ונחבאתם שמה שלשת ימים. וביונה (יונה ב') כתיב ויהי יונה במעי הדגה