טעמי המנהגים רי

(תתעג) טעם. שאין הנשים מוציאות את האנשים בקריאת המגילה אע"פ שגם הם חייבים בקריאתה כיון שגם הם היו באותה הנס ועוד שהנס הי' ע"י אסתר. משום דהוי כמו קריאת התורה. באר היטב סי' תרע"ה ס"ק ג'

(תתעד) טעם. שנהגו לומר הציבור ארבעת אלו הפסוקים בקול רם ואחר כך חוזר שליח ציבור אותם. איש יהודי. ומרדכי יצא. ליהודים היתה. כי מרדכי. כדי להרבות שמחה לילדים ולכל. ועוד. כדי לעורר הלב אם יתנמנם אחד מהם שלא ירדם. ואומרים אלו הפסוקים. מפני שהם כתובים גבי מרדכי ומשום כבודו של מרדכי ושענין הנס הי' על ידו כו'. אבודרהם

(תתעה) טעם. שנוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת. משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן ה' מאות איש. ט"ז סימן תר"צ ס"ק ט' בשם הרוקח. והיינו לכתחלה ודיעבד אם הפסיק ביניהם יצא. רמ"א שם סעיף ט'. וכן כ' בס' מטה משה בשם התוס'

(תתעו) טעם. שנהגו שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ. כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הקבעו. רמ"א שם סעיף י"ז וסמך לדבר והיה" אם" בן" הכות הרשע ס"ת המן מטה משה

(תתעז) טעם. שאומרים ואתה קדוש אחר מקרא מגילה. ע"ש שאסתר אמרו שהוא סמוך לפסוק אלהי אקרא יומם וגו' דמני' דרשינן מקרא מגילה. וכתיב בתריה ואתה קדוש נמצא תקנה אסדר' קדושה. (מנהגים). ועיין פרדס בליקוטי דינים. ומה שא"א ובא לציון. לפי שאין גאולה בלילה. רוקח אות רל"ט. וע"ל סעיף תרמ"ה: