טעמי המנהגים רג

והא דחסר מ' היינו משום דאף שנשבע הקב"ה שלא להביא מבול מ"מ מ' יום בכל שנה ושנה הי' אותן הימי' עושין רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את המקדש ופסקו אותן מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד אותן מ' יום שפסקו. ילקוט מלכים דף כ"ט ע"ג

(תתלט) עוד טעם. מפני שבוללין לבהמות מתוך הבית. שאין מרעה בשדה ומאכילן אותה בבית ממה שהכניסו בבית והוא מלשון יבול מדרש תנחומא פ' נח: עניני

חנוכה

(תתמ) טעם. שעושין חנוכה ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו להדליק לילה אחד נמצא שלא הי' הנס אלא לז' ימים. משום שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכות להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות ברי' חדשה וגם כאן הי' הנס דמלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס ט"ז סי' תר"ע ס"ק א'

(תתמא) עוד טעם. שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה האי. א"נ שבליל הא' נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן. וכן בכל לילה ולילה. ב"י שם

(תתמב) עוד טעם. משום שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והי' דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס. שם

(תתמג) עוד טעם. כיון שאפי' בלא נס השמן היו ראוי לקבוע יום כ"ה שנחו בו מאויביהם להלל ולהודות כמו שקבעו פורים ביום שנחו בו ולפי שבאותו יום מצאו גם השמן התקינו שיהי' מדליקין גם בלילה שלפניו ג"כ לפרסם הנס של השמן גם באותו יום. חיי אדם

(תתמד) טעם. שמברכין אשר קדשנו במעותיו וצונו על מצות שהם מדברי סופרים כגון הדלקת נר שבת. ונר חנוכה. וקריאת מגילה. וכגון עירובין. ונטילת ידים. והיכן צונו בתורה במצות עשה שהן מדברי סופרים. משום שנאמר על פי התורה אשר יורוך ועל המצוה אשר יאמרו לך תעשה ולא תסור מן המצוה אשר יגידו לך כו' הרי שצונו לשמוע מן החכמים. נמצא ענין הברכות שהן מדברי סופרים כך הוא אשר קדשנו במצותיו שצונו בהם לשמוע מאלו שצונו לעשות כך וכך. מס' שבת דף כ"ג ועי' אבודרהם

(תתמה) טעם. דבחנוכה נוסח הברכה הוא להדליק נר חנוכה וכן הוא נוסח