טעמי המנהגים קצו

ואם חל יום ששי בשבת. ר"ל שחל יום א' דסוכות ביום ב' אז אומרים ביום ששי שהוא שבת אום נצורה. ואדון המושיע שהי' ראוי לומר ביום ששי נדחה לגמרי להא למחר הושענא רבה. וכשחל יום א' דסוכות ביום ה' אז בשני יו"ט אומרים למען אמיתך. ואבן שתיה כתיקון. וביום א' דחוה"מ ראוי לומר אערוך שועי. ולפי שהוא שבת אומרים אום נצורה. ולמחרתו שהוא ב' דחוה"מ אומרים אערוך שועי

וזה סדר אמירתן כשחל יום א' דסוכות ביום כ'. סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אערוך שועי. אום אני חומה. אל למושעות. אום נצורה. וכשחל יום א' דסוכות ביום ג'. סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אערוך שועי. אום אני חומה. **(ובהרבה סידורים ובלבושי שרד סי' תרס"ג נרשם כשחל יום א' דסוכות ביום ג' שאומרים ביום ב' דחוה"מ אל למושעות. ופי' אני והו. מי שאני והוא בצרה. על דרך עמו אנכי בצרה הושיעה נא. ריע מברטנורה סוכה פ"ד משנה ה'): אום נצורה. אדון המושיע וכשחל יום א' דסוכות ביום ה' סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אום נצורה. אערוך שועי. אל למושעות. אדון המושיע. וכשחל יום א' בשבת. סדרן אום נצורה. למען אמיתך. אערוך שועי. אבן שתיה. אל למושעות. אדון המושיע. עיין לבוש סימן תרס"ג ומחצית השקל וא"ר שם

(תחז) טעם. למנהג אבותינו אחר שגומרין מצות הלולב בהלל והושענות והקפות מסירין הלולב מידן ומכריזין בקול רם למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד. ונראה לומר טעם ע"פ מ"ש בפרש' שופטים כי ימצא בקרבך כו' וילך ויעבוד אלהים אחרים וכו' ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי **(ובספר ישמח משה (נח) כתב וזיל כי גם במלכות ב"ו הנימוס הכובע של בני חילא שהחותם של המלך עליו לא יזיזנו מפני כל כמו שהדרך בארצות אדום לפרוק הכובע לפני השרים דא"כ הוא מבזה חותמו של המלך. וא"כ לפ"ז אדם שנברא בצלם אלקים איך יבזה צלמו להשתחוות לפני איזה נברא מצבא השמים א"כ הרי הוא מבזה צלמו צלם אלקים והיינו צורתו האנושות שהיא חלק אלקי ממעל איכה יעבדנו לא' מנבראיו ית' ויתעלה עכ"ל: ובספר אמרות טהורות פי' הפסוק כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. מלשון ציוי כי הקשה לו על מה פקדת את האדם לבלתי ישתחוה לשמש וירח ומזלות ולא אמרינן אדרבא מחמת גדלות העבד ניכר גדולת רבו. לזה אמר ותחסרהו מעט מאלקים ר"ל שהוא קרוב למדריגת אלקים כי נשמתו הוא חלק אלקי ממעל וגם וכבוד והדר תעטרהו שנברא בצלם אלקים לזה אסר לן רחמנא להשתחוות ולהכניע למשרתים החמה ומזלות)**: הנה תיבות אשר לא צויתי אינו מובן ויש בזה מקום ח"ו לטענות האפיקורסים. ונראה לבאר דהנה ראוי להתבונן למה יהי' באיסור לכבד ולעבוד לכוכבי השמים וכסיליהן הלא זה מכבוד המלך שעובדין ומכבדין את שריו ועבדיו. משום דהן אמת שמחוייבין לכבד את שרי המלך בביתן ובהיכלותיהן מקום שאין שם המלך בכבודו ובעצמו. אבל העובד את שר המלך בהיכל המלך הנה נתחייב ראשו הלא תראה אוריה החתי על שאמר בפני דוד ואדוני יואב נתחייב כידוע