טעמי המנהגים קצג

הדר כי העינים ושפתים ששאר מינים רומזים עליהם ג"כ עיקר הנהגתם ע"י הלב. זרע קודש להרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק"ל

(תשצד) טעם. שיקח כ"א מישראל לולב אחד ואתרוג אחד וג' כדי הדם ושני בדי ערבה. שכן דרשו (סוכה דף ל"ד) מן הפסוקים מדכתיב כפות תמרים בלא וי"ו משמע כפת תמרים אחד דהיינו לולב אחד. ופרי עץ הדר ג"כ פרי אחד משמע. וענף עץ עבות שלשה תיבות מדלא כתיב וענף עבות או עץ עבות ה"ק ענף אחד עץ אחד עבות אחד הרי שלשה וערבי לשון רבים ומיעוט רבים שנים. עי' לבוש סי' תרנ"א סעי' א'

(תשצה) טעם. שצריך שיטול אגודת הלולב וההדס והערבה בימין והאתרוג בשמאל משום דהאי תלתא מצוה והאי חד מצוה. סוכה דף ל"א ע"ב

(תשצו) טעם. שאין אוגדין את הלולב אלא במינו. משום דרבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני סוכה דף ל"ו ע"ב. ועי' שערי תשובה סי' תרנ"א ס"ק ג' דאם שכח להכין עלי לולב וא"א לו לאגוד בענין אחר יש נוהגים לתלוש בשיניו דאיכא שינוי ופשיטא דלצורך מצוה שרי בכה"ג ומ"מ טוב לעשות בצנעא ע"ש. ועי' פ"מ סי' תרנ"א סק"ג

(תשצז) טעם. שבהרבה מקומות נהגו הצבור וגם הש"ץ ליטול הלולב ולברך עליו אחר חזרת הש"ץ תפלת שחרית קודם שיברכו על ההלל משום שעונת ק"ש היא קודם הנץ החמה וזמן נטילת לולב היא מהנץ החמה ואילך שכל דבר שכתוב בו ביום אינו אלא מהנץ החמה ואילך וא"כ ראוי הוא לקרוא ק"ש ולהתפלל תחלה ואח"כ יטול לולב שהרי הגיע זמנו. אבל אם הצבור מתעכבים בזמירות וכבר הנץ החמה. יכול ליטול הלולב ולברך עליו אחר שהגיע זמנו ולהיות מן הקודמין סדה"י: