טעמי המנהגים קצב

שם בשם הרב החסיד מ' יהודא חאביליי זלה"ה. ועי' קו"א לט"ה בהשמטה לסעי' תרי"ח בד"ה בספר: עניני

לולב

(תשצא) טעם למה לוקחין ארבע מינים אלו דוקא דהיינו. לולב. ואתרוג. הדס. וערבה. עי' ספר המנהיג שכתב וז"ל ראיתי באגדה. ולמה באתרוג. שהוא דומה ללב לכפר על הרהורי הלב. ולמה בהדם. שהוא דומה לעינים לכפר על סיקור עינים הה"ד ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'. ולמה בערבה. הדומה לשפתים לכפר על בטוי שפתים. ולמה בלולב. אלא מה לולב אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ע"ש

(תשצב) עוד טעם. שלוקחים ד' מינים אלו דוקא. מפני שהד' מינים אלו הם אינם תחת שר ומזל רק תחת הקב"ה כ"כ הקדמונים ועפ"י הדין לא היו ישראל רשאין להשתמש בד' מינים אלו שהוא כמשתמש בשרביטו של מלך אלא שישראל נקראים בנים וזה מעיד שהקב"ה יכול למחול עונות לישראל ואם הי' לו דין מלך לא הי' יכול למחול דמלך שמחל של כבודו אין כבודו מחול משא"כ אם יש לו להש"י דין אב וזה מוכח מנטילת הד' מינים. בשם הרב הגדול מ' חיד"א. וזה כוונת הפייטן ביוצר ליום א' דסוכות מאמר המתחיל אקחה פרי עץ הדר כו'. ובארבעת אלה תאב. להללו כם כאב. לכאורה הדברי' צריכי' ביאור וטעם. רק שמנטילת המינים מוכח שיש לו דין אב עלינו ואנחנו בנים. היכלי שן

(תשצג) טעם. שהקפידה התורה על אתרוג שכתוב בו פרי עץ הדר מה שלא כתבה הדר בשאר מינים. כי הנה אמרו ז"ל אתרוג דומה ללב: והלב עיקר כל האברים כי כל העשר מדות שבאדם הכל מלב כידוע וכן כל העשיות תלוי בלב כמו שאומרים העולם הלב אינו מניח לו לעשות דבר זה וכדומה בכל הדברים. לכן רחמנא לבא בעי כי כולל הכל. ולכן הקפידה תורה על אתרוג שיהי'