טעמי המנהגים קצא

(תשפה) טעם. שאומרים בחג הסוכות ומן שמחתנו. מפני שהוא זמן האסיף שהבריות שמחין בו וכתיב בי' שמחה אע"ג דגם בשבועות כתיב בי' שמחה ושמחת לפני י"י אלהיך שאני סוכה דכתיב בי' ב"פ שמחה ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח וגו'. ועוד דהתם לא כתיב אלא ושמחת לפני י"י אלהיך משמע דוקא בבהמ"ק לפני ה' אבל הכא כתיב בי' סתם ושמחת וגו' לבוש סי' תרמ"ב

(תשפו) טעם. שמברכין על סוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה. משום דאין מצוה באכילתו משא"כ בסוכה. מ"א סי' תרל"ט ס"ק י"ז ועי' אבודרהם

(תשפז) טעם. שמברכין לישב בסוכה אחר הקידוש או בח"ה אחר ברכת המוציא ה"ל לברך קודם הכניסה לסוכה כיון שצריך לברך קודם עשיית המצוה. רק כיון שמצות סוכה היא האכילה והטיול אף אם מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתן שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכל זמן ששוהא בסוכה. ופי' בסוכות תשבו תתעכבו כמו וישב העם בקדש. (אבודרהם). וצריך לעמוד כשמברך לישב בסוכה. עטרת זקנים סי' ח'

(תשפח) טעם. שהנשים אינן מצוות על מ"ע שהזמן גרמא. משום דהם ברשות בעליהן ואם הזמן גורם יוכל להיות דאז יהי' להן מלאכה לעשות לבעל והן משועבדות לבעל במלאכתו ולכך פטרה התורה להנשים ממ"ע שהזמ"ג. וגדולה מזאת מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. אבודרהם. ועי' לעיל סעי' תנ"ו

(תשפט) טעם. שצוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא עשה כן במ"ן ובא"ר. עפ"י מה שכ' הרב הגדול חיד"א זלה"ה בשם הרב צמח דוד דגם הבאר הי' בו טעם כל המשקין כפי רצון האדם. כמו שהמן הי' בו טעם כל המאכלים א"כ כיון שנצטוינו בשמחת החג בבשר ויין ושאר מטעמים. הנה יש זכר למ"ן ובא"ר. בני יששכר

(תשצ) עוד טעם. לפי שעננ"י כבו"ד הי' רק ישראל מיוחדים בטובה. כי הערב רב פלט אותם הענן. משא"כ מן ובאר גם הע"ר נהנו מהם.