טעמי המנהגים יט

(לט) טעם. שעונין אמן אחר המברך. שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל כשאני מברך אתם תענו אמן. אבודרהם. ומהאי קרא גופא ילפינן ביומא כששומע הזכרת השם. צריך לשבחו ולומר ב"ה וב"ש. עיין מחצית השקל סימן קצ"ב

(מ) טעם. שלא יענה ב"ה וב"ש בברכה שחברו מוציא אותו. (וכן אם השומע הוא עומד במקום שאסור לו להפסיק). משום דברוך הוא וברוך שמו לא מוזכר בגמרא והוי הפסק דהא דחבירו מוציא אותו הוי כמו שהוא אומר הברכה ואסור להפסיק באמצע הברכה. דגול מרבבה. ועי' שערי תשובה סי' רי"ג ס"ק ג' שנכון ליזהר אך אין למהות במי שעונה ב"ה וב"ש ע"ש

(מא) טעם. שאנו מברכין בבוקר כל הברכות זא"ז בב"א אע"ג דלפי הדין היה לנו לומר כל אלו הברכות כל ברכה וברכה בשעתה דהיינו מיד שיתעורר משנתו שחזרה אליו נשמתו שיצאה ממנו בשינה הי' ראוי לומר מיד אלהי נשמה שנתת בי עד לפגרים מתים לתת שבח למקום ית' על שהחזירה לו נשמתו וכן אם שמע קול התרנגול אע"פ שהוא שוכב עדיין במטתו הי' לו לומר בא"י אמ"ה הנותן לשכוי בינה כו'. וכי לובש כתנתו בעודנו שוכב הי' לו לומר מלביש ערומים. וכי מנח ידיו על עיניו לפותחם היטב הי' לו לומר פוקח עורים. וכן כולם עד הגומל חסדים. משום דהיינו בימיהם שהם היו מתנהגים בטהרה ובקדוש' אפילו בלילה והי' ידיהם נקיות בכל עת אפילו מיד שנתעוררו משנתם אבל עכשיו אנו אין ידינו נקיות באלו הזמנים שחלות הברכות כל אחת ואחת בעתה. ועוד מפני עמי הארץ שאינם יודעים אותן נהגו לסדרן בבית הכנסת כדי שיענו העמי הארצות אמן אחריהן ויצאו ידי חובתן ואע"ג דקי"ל כל הברכות מברכין עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאמר בהם וצונו לעשות כן אבל אלו הברכות הודאות ושבח הן יכולין לברך אח"כ. לבוש סימן מ"ו סעיף ב' וסעיף ג'

(מב) טעם. שאומרים לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו'. כיון שתקנו ברכה בא"י מקדש את שמך ברבים כנגד דורות שגזרו בהן שמדות שלא לקרות ק"ש והצרכו לקרות בסתר לכך מתחלת לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו' כלומר אף אחר שנתבטל השמד ורשאין לירא אותו בגלוי מ"מ מזכירין שיהא