טעמי המנהגים כ

כל אדם ירא שמים אף בסתר כלומר שיהא תוכו כברו ומסיימין מקדש שמך ברבים שנותנים תודה ושבח לשם יתברך שנתבטל גזירת השמד ורשאין אנו לקדש שמו יתברך בגלוי ברבים. לבוש סימן מ"ו סעיף ח'

(מג) טעם. שאנו אומרים. ואומרים פעמים באהבה שמע ישראל ולמה נתן לישראל יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה ולא אמרינן בלשון הסכת או בלשון הבנה שכך פירושו של שמע הבינו או השכילו שה' אלהינו ה' אחד. משלו משל למה"ד למלך שעשה סעודה ליום הולדתו ושלחו לו מתנות רבות ובתוך המתנות הי' שני מנורות יקרים מאוד קבועים באבנים טובות ומרגליות אשר שלח לו אחד ואמר המלך לעבדו שיבא את המנורות לפני השרים וכאשר לקח אותם נפל מידו מנורה אחת ונשברה ובא בפחד לפני המלך ואמר לו שמנורה אחת נשברה אמר לו המלך לך והביא את המנורה השלימה הנה להראות אותה ותחזור אותה למקומה ואח"כ תקח פעם שנית זאת המנורה ותבא אותה ע"י פתח אחר לכאן כדי שיראו השרים שיש לי שני מנורות וכן עשה. וכן כאן המלך זה הקב"ה והעבדים אלו ישראל והם אמרו נעשה ונשמע חטאו בעגל ואמרו קום עשה לנו אלקים ואבדו זכות של נעשה אמר הקב"ה במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע בו יהיה מיחדים את שמי פעמים בכל יום. ע"כ אומרים פעמים שמע ישראל. אחד בשביל נעשה ואחד בשביל ונשמע. (שמעתי) ועי' אבודרהם

(מד) טעם. שקבעו לקרות פ' התמיד. כדאיתא במדרש בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר הקדמתי להם סדר הקרבנות כל זמן שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני. ועיין טור סימן מ"ח

(מה) טעם. למה קבעו לשנות משנת איזהו מקומן. כדי שנזכה בכל יום ללמוד מקרא משנה וגמרא. טור סימן נ' וכן אנו נוהגים בתחנה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואח"כ מדרש ש ברייתא דרבי ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד. אבודרהם

(מו) טעם למה אומרים פרק זה מכל שאר פרקי המשנה. שהיא משנה שאין בה מחלוקת. שאין פרק בכל המשניות שאין בה מחלוקת חוץ מפרק זה ונקרא הלכה פסוקה. ועתה אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת ב"י שם. ועיין ש"ע האריז"ל

(מז) טעם. שאומרים הודו לה' קראו בשמו. לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני החרון. טור סי' נ"א וטעם. שאומרים ה' מלך ה' מלך בעמידה בזמירות בשבתות וי"ט. לפי שנמצא בהגדה מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע